מאגר סיפורי מורשת

העלייה באונייה ממרוקו

שמי פרוספר, נולדתי בשנת 1944, במרוקו, מדינה מדינה מטופחת ומרשימה באפריקה. בעיר קזבלנקה בה גרתי כשהייתי קטן, המצב הכלכלי לא היה משהו.

התקופה שלי במרוקו לא הייתה כל כך קשה, למרות הקשיים שהיו בעיר, מצאנו דרכים להסתדר.

עליתי לארץ בשנת 1960, בגיל 16, עם אמי ושלושה אחיי, ממרוקו לצרפת באונייה ומצרפת לישראל באונייה. המסע הזה לקח כ-3 ימים רצופים,  האונייה לא הייתה גדולה ולא הייתה קטנה. אני זוכר שהיו הרבה משפחות, בעיקר משפחות עם ילדים קטנים. העלייה הייתה לא כל כך קשה, כשהגענו לארץ לא הייתה לי עבודה אבל אמי עבדה כטבחית.

המכתב שהגיע מקזבלנקה שבמרוקו: 

ההורים שלי הלכו לקחת את המכתב ממקום כלשהו, במשרד הפנים. כל מי שנולד לוקחים את המכתב הזה כתעודת לידה של פעם.

אורי: המכתב נשמר אצל הורי עד שהעבירו אותו אלי. עכשיו המכתב נשאר אצלי. הנמען היו סבי וההורים שלו. המכתב הינו אישי.

סבא: במכתב מצויין שהוא נכתב בשנת 1948, כשאני הייתי בן 4. בקזבלנקה תמיד המכתבים היו מגיעים באיחור. המכתב נמצא אצלי מאז שהורי נפטרו.

המכתב הגיע לידי כי אמא שלי הביאה לי אותו כדי שאשמור אותו. המכתב נכתב לאחר שנולדתי. זוהי למעשה תעודת הלידה שלי.

הדמויות המוזכרות במכתב הן אליהו ביטון ז״ל – אבא שלי, וסולטנה דדון ז״ל- אמא שלי.

התקופה שבה נכתב המכתב הייתה לפני שנים, בגלל זה המכתב נראה ככה, צבע חום, קרוע בפינות וכ״ו.

במכתב אין רמזים אבל המכתב נלקח ממקום כלשהו כמו משרד הפנים פה בישראל.

המכתב נכתב על דף ישן בצבע לבן שהפך לצבע חום.

במכתב לא השתמשו בכלי כתיבה אלא השתמשו במכונת כתיבה שמקלידים בה (לפני שהגיע המחשב).

אני מתגעגע לתקופה שבה הייתי בן 4 מאוד התלהבתי שיש מכתב שרשום בו השם שלי ושם ההורים שלי.

השרשרת היקרה ללבי:

הגיע בר המצווה שלי, בר המצווה נערך באולם קטן עם אחי שגדול ממני בשנתיים.

אמי, בבר המצווה, נתנה לי שרשרת זהב אמיתית מיוחדת במינה, ולאחי צמיד זהב אמיתי.

עד עכשיו שמורה אצלי השרשרת שאמי נתנה לי בבר המצווה שלי.

הזוית האישית

הסיפור תועד והועלה כחלק מעבודת השורשים בכיתה ז, במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי.