מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים בלולו, או כפי שמכנים אותי במשפחה – מרי. נולדתי בשנת 1959 בעיר רבאט שבמרוקו. בת שנייה למשפחה של זוג הורים נפלאים, מולי ואלברטו כהן. יש לי עוד שני אחים ואחות.

מולי ואלברטו כהן

הילדות שלנו במרוקו הייתה נפלאה. ההורים עטפו אותנו בהמון אהבה וחום. מסביבנו היו הסבים והסבתות, דודים ודודות ובני דודים. כולם יחד כמשפחה גדולה. זכורים לי המון אירועים משפחתים. במיוחד אני זוכרת את אווירת החג שהייתה בביתנו בליל הסדר. שולחן מפואר ערוך במיטב הכלים, עמוס במטעמים יחודיים לחג הפסח ובכלל – אווירת חג מלאה בשמחה. כל בני המשפחה מסובים לשולחן קוראים את ההגדה יחד בשתי שפות: עברית וספרדית. זו מסורת שנמשכת מדור לדור אצלנו במשפחה עד עצם היום הזה.

חגיגות ט"ו בשבט ברבאט

בשנת 1970, בעקבות עלייתם של חלק מבני המשפחה, החליטו הוריי כי הגיעה השעה לעלות לארץ ישראל. אני זוכרת כמו היום את פגישת ההורים עם נציגי הסוכנות היהודית שבאו להסביר לנו את כל הליכי העלייה. ימים ספורים לאחר מכן התחלנו להיערך לשינוי הדרמטי בחיינו.

ביולי 1970 הטיסו אותנו עם עוד משפחות נוספות ממרוקו, למחנה מעבר בעיר מרסיי שבצרפת. כעבור שבועיים עלינו על אונייה גדולה שעשתה את דרכה לארץ ישראל. ההפלגה נמשכה שבוע ימים ובסיומה הגענו לנמל חיפה. אני זוכרת את הבוקר בו התקרבנו לנמל. כל המשפחות עלו על הסיפון העליון וצפו מרחוק לכיוון נמל חיפה.

מיד עם הגעתנו לנמל התקבלנו בשמחה על ידי נציגי הסוכנות היהודית. בסופו של תהליך קליטה ארוך, הובילו אותנו לשכונת עולים בנתניה.

מרי ומשפחתה על סיפון אוניית ה"סוניון"

כאן המקום לציין שאחי הבכור אלי, נשלח לארץ חצי שנה קודם במסגרת עליית הנוער. הוא הגיע לפנימייה החקלאית "כפר חסידים" שבצפון. הוריי חוו קשיי קליטה מרובים בארץ. אבא שלי לא מצא עבודה והם לא ידעו כמובן את השפה העברית אלא רק ספרדית צרפתית וערבית. לעומתם, אנחנו הילדים התאקלמנו בארץ מהר מאוד. אבי נרשם לאולפן עולים כדי ללמוד את השפה העברית המדוברת. את שפת הקודש הוא ידע מהתפילות אך הקושי היה ללמוד את השפה המדוברת.

באולפן עקיבא שבחוף הירוק למד אבי את השפה על בוריה והיה ממצטייני המחזור. בסוף הקורס נבחר אבי לתפקיד ראשי בהצגה שהתקיימה באולפן, בנוכחות נציגים של הסוכנות ושל עיריית נתניה. הם כל כך התפעלו מכישרונו המיוחד של אבי. בין הנוכחים היה מנהל בנק ידוע בעיר שהזמין אותו לראיון עבודה בבנק ואבי התקבל מייד ועשה שם חיל. אמי מעולם לא יצאה לעבוד, וכאשר נשאלה על כך אמרה בפשטות, שאבא שלנו ראה בזה פחיתות כבוד מכיוון שהוא זה שצריך לפרנס את הבית. אמי הייתה עקרת בית נפלאה ובעלת כישרונות רבים כמו: תפירה, סריגה, בישול ואפיה. אמי גם ניחנה בכישרון שירה מקסים. החיים שלנו בילדות היו מלאי חוויות משפחתיות בלתי נשכחות, הצרובות בזיכרוננו לעד. אבא שלי נהג לומר: ארץ ישראל ומדינת ישראל זה הבית שלנו".

 תמונת מחזור סיום כיתה ו' בית ספר "מסילות" נתניה

השנים חלפו ואני התחתנתי. חתונה ראשונה במשפחה. התרגשות גדולה וגאווה גדולה להגיע לזכות לבנות בית חדש בישראל. את בעלי הכרתי בשנת 1979 וכעבור שנה נישאנו. נולדו לנו חמישה ילדים, ארבע בנות ובן אחד וכיום יש לנו 15 נכדים, כן ירבו.

משפחת המורחבת של מרי

הזוית האישית

סבתא מרי: זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, גם זכיתי לפגוש את נכדתי במפגש אישי ומרגש . בעזרת התכנית הבנתי שבעצם אני מנציחה את המשפחה ואת סיפור המשפחה לדורי דורות!! תודה רבה.

הנכדה ארבל: הייתה לי חוויה מאוד כיפית ומהנה, אני מאחלת לסבתא שלי הרבה שמחה ובריאות.