מאגר סיפורי מורשת

לסבתא שלי קוראים שושנה ברבי, קראו לה שושנה על שם הזמרת הלאומית שושנה דמארי. עם הזמן קצרה את שמה לשוש. סבתא שלי היא בת יחידה, יש לה שלשה אחים גדולים ממנה. היא נולדה ב-11 לאפריל 1952 בבית החולים הדסה בבאר שבע. אמא שלה הייתה עקרת בית, ואבא שלה עבד בהתחלה בעבודות דחק וסלילת כבישים באזור ערד, ואחר-כך עבר לעבוד בעירייה.

סבתא שלי גדלה בשכונה א', שכונה ותיקה, ולמדה בגן בשכונה. לאחר מכן למדה בכתה א ו-ב בבית ספר אחווה, ולאחר מכן בבית ספר בארי. בתיכון למדה במקיף א. לפי מה שהיא מספרת היא הייתה תלמידה טובה.

בשכונה שחקו משחקי כדור כמו מחניים, קלאס, קפיצה בחבל. סבתי אומרת שהיא מרגישה צער שכיום רואים את המשחקים האלה פחות. היא הייתה גם בתנועות נוער לסירוגין, מחנות עולים וביתר. סבתי לא התגייסה לצבא ועל כך הצטערה כל חייה. אחרי כיתה יב נסעה ללמוד בסמינר בירושלים ואחרי שנה עברה ללמוד בסמינר במדרשת שדה בקר ושם סיימה הוראה לגיל הרך. היא התחילה לעבוד כגננת בדימונה, ואחרי 3 שנים עברה לבאר שבע ועבדה כגננת עוד 33 שנים.

היא התחתנה אחרי 7 שנות חברות עם יעקוב ברבי, בחתונה מפוארת וגם טקס חינה שנערך אצל אחיה בבית. אחרי כשנתיים נולדה לה הבת הבכורה הילה, שהיא אמא שלי. ואחריה נולדו עוד שלשה ילדים מהממים. היא הייתה אמא עם עבודה וקריירה אך הילדים גדלו והתחנכו עם המון ערכים, מסורת, אהבת המשפחה, כבוד למבוגרים ולכל אדם, נתינה בלי תנאי. היום היא קוצרת את הפירות ויש לה ילדים מוצלחים ערכיים ומשפחתיים מאד.

סבתי מוסיפה שלשמחתה הרבה הילדים נשואים ולשלשה מהם כבר יש ילדים מה שאומר שלשמחתה יש לה 6 נכדים מהממים, אבל הספיישל שלה זו ליה. היא הנכדה הראשונה. בזכותה הפכה לסבתא והיא הראשונה שקראה לה טטה שוש. יש גם את אורי אח של ליה גאון בן 8. נועם ואופיר גרות בקיבוץ גבולות. גאיה ואריאל גרים ברמות. היא מרגישה גאה להיות סבתא שלהם, הם מהממים.

היא שמחה שלקחה חלק נכבד בבחירת השמות של הנכדים, והיא משתדלת להיות בשבילם תמיד. ארוחות שישי שבת, ארוחות מיוחדות בחגים. בחנוכה ובפורים נותנת דמי חנוכה ופורים. אורחת קבועה במסיבות כיתתיות, בחוגים, ובימי הולדת כמובן שהיא עושה ביבי סיטר במחלה, בשביתה, ובחופשות. סבתא על מלא, יוזמת טיולים, הצגות, ומסיבות שמגבשות את כולם, נכדים וילדים. בסוף יש וכוחים כי כולם רוצים לישון אצל סבתא.

התחביב העיקרי שלסבתא הוא פרחים וצמחים. יש לה גינה ענקית שם היא שותלת, משקה, ונהנית מהירוק והפורח.

סבתא יצאה לגמלאות לפני 12 שנה, כשליה נולדה וטיפלה בה שנתיים וחצי. מאז היא לא מפסיקה ללמוד תנך, קבלה, לימודי ארץ ישראל, מטיילת המון, נפגשת בקבוצת גמלאים, ובעיקר היא משתדלת להנות. ההנאה הגדולה שלה היא מפגשים עם המשפחה והנכדים, נהנית לבשל לכל אחד מה שהוא אוהב ונהנית לשוחח איתם. לומדת מהם המון וגם משתדלת להעניק להם מהניסיון שלה.

המסר שלי לדור הצעיר זה להיות בני אדם ערכיים, לכבד, להיות בנתינה והקשבה למבוגרים ולצעירים, לחיות באמונה וחלום, ותמיד לשאוף! והמסר החשוב לא פחות הוא "משפחה לפני הכל".

מאז שאני תינוקת אני זוכרת שלסבתי הייתה מטפחת ירוקה שהייתה משמשת אותה להדלקת נרות שבת. לפני כ-3 שנים מאוד התעניינתי למה המטפחת הזאת מהווה משמעות עצומה בשביל סבתי והחלטתי לשאול אותה על המטפחת.. מאז יש במשפחה את סיפור המטפחת: סבתי קיבלה את המטפחת מדודתה (אחות של אמה) שקראו לה פדילה. היא גרה בטירת הכרמל ליד חיפה והייתה מגיעה לבקר את אמא שלה (אמא של סבתא שלי), כמה פעמים בשנה. וגם סבתא שלי בתור ילדה קטנה הייתה נוסעת אליה עם אמא שלה. היתה לדודה שלי בת יחידה ושלושה בנים, בדיוק כמו לסבתא שלי ואחיה.

כשסבתא שלי התחתנה, היא הגיעה לחתונה, וגם לבקר בזמן לידתה של אמא שלי. וכשאמא של סבתא שלי נפטרה דודה של סבתא שלי באה לנחם אותה ואז  היא הורידה את המטפחת שעטפה את ראשה והעניקה אותה לסבתא שלי. מאז עברו כמעט 40 שנה וסבתא שלי עדיין שומרת את המטפחת, ובכל יום שישי היא מתכסה בה, ומדליקה נרות שבת, ומרגישה שהיא וגם אמא שלה איתה. עם השנים המטפחת קצת נקרעה אבל סבתא תפרה אותה וממשיכה להשתמש בה בכל יום שישי וערב חג. סבתא אומרת: יש לי סימפטיה ורגש אליה.

הזוית האישית

ליה: למדתי דברים חדשים על סבתא שלי. אני מכירה את רוב הדברים על סבתא שלי בגלל שאנחנו ממש מחוברות ובקשר טוב אך אני שמחה שהצלחתי ללמוד עליה דברים חדשים ולהכיר אותה יותר. בנוסף, היה לי מאוד כיף לראיין את סבתא שלי ולשמוע את הסיפור שלה ואת איך שהיא מתארת את ילדותה ואת מדינת ישראל של פעם. מסר ממני לסבתא שלי, אני מאוד אוהבת אותך סבתא ומאחלת לך רק בריאות תמיד!!!