מאגר סיפורי מורשת

שמי ישי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מעלה סיפור תיעוד אודות סבתי אל מאגר המורשת של התכנית.

לסבתא שלי קוראים לאה תורג'מן, היא נולדה ב-30 לספטמבר 1957 בבית חולים הלל יפה שבחדרה. לאימא של סבתי קראו שמחה ושם החיבה שכולם נהגו לקרוא לה בו הוא סימי. סבתא שלי מספרת שהשם של אימא שלה התאים לה בגלל שהייתה שמחה כל הזמן. לאבא של סבתא שלי קראו אברהם. סבתא שלי סיפרה לי שהוריה נולדו במרוקו והחליטו לעלות לארץ בזמן שסבתא סימי (אימא של סבתא) הייתה בהריון עם סבתא שלי. היא סיפרה לי שרצו לעלות לארץ בגלל אהבתם לארץ ישראל.

הילדות של סבתא

סבתא גדלה בקריית נורדאו, בצריפים הממוקמים ממש קרוב לבית ספר יגאל אלון של היום. היא למדה בבית הספר רשי. בצעירותה שיחקה בקלאס, קפיצה בחבל וארבע תחנות. חברי הילדות של סבתא היו לרוב הילדים שגדלו איתה בצריפים.

סבתא שלי לא הייתה בתנועת נוער. כשהייתה נערה אהבה מאוד שירים ישראלים (ועדיין אוהבת), היא אהבה ללכת לסרטים המוקרנים עם חברים שלה ואהבה לעזור לאימא שלה בבית לבשל.

סבתא מספרת שהחרטה הכי גדולה שלה היא שלא התגייסה לצבא. היא לא התגייסה מכיוון הייתה נשואה לסבא שלי כבר בגיל 17, מבחינתה הצבא הוא חוויה גדולה שאמורה לאפיין אותך.

התחביבים של סבתא

התחביבים העיקריים של סבתא שלי כיום הם לבשל- לסבא וסבתא שלי הייתה מסעדה והיום היא אוהבת לבשל במיוחד בימי שישי, היא אוהבת להכין קוסקוס ושכולנו באים לאכול. לסרוג – היא מאוד אוהבת לסרוג לנו כובעים וסוודרים. לספר- סבתא שלי סיפרה לי שבצעירותה היא הייתה ספרית והייתה לה מספרה משלה, והיא עד היום אוהבת לספר. והתחביב האחרון שלה הוא לצאת בצהרים לשחק קלפים עם חברים שלה.

ההיכרות של סבתא עם סבא

סבתא וסבא שלי הכירו בסביבות הגיל 12-13. הם גרו באותו בניין ויום אחד סבא שלי הציע לה לצאת. הם התחילו לבלות יחד והפכו לזוג. בגיל 17 סבא שלי הציע לסבתא שלי נישואים ובגיל עשרים כבר היו להם שלושה ילדים. לסבתא וסבא שלי יש סך הכל חמישה ילדים. הם התגרשו לפני שבע שנים. המשפחה שלנו מתאגדת ביחד באירועים משפחתיים ובחגים אבל בדרך כלל סבא וסבתא שלי לא נמצאים ביחד באותו מקום. בגלל זה אנחנו הולכים שישי אחד לסבא שלי ושישי אחד לסבתא שלי.

המטפחת המיוחדת

לסבתא שלי יש מטפחת שהיא קשורה אליה ממש. היא קיבלה את המטפחת מאימא שלה, שקיבלה אותה מאימא שלה שקיבלה אותה מאימא שלה. זאת אומרת שהמטפחת עברה שלוש דורות עד שהגיעה לסבתא שלי. את המטפחת קיבלה סבתא רבתא של סבתא שלי בחינה שלה. סבתא אומרת שהיא מקווה שהמטפחת הזאת תמשיך לעבור מדור לדור.

הזוית האישית

ישי הנכד המתעד: אני מאוד נהניתי להקשיב לסיפורים של סבתא שלי. גיליתי עליה דברים חדשים שלא ידעתי לפני, כמו למשל שהיא הייתה ספרית והיה לה מספרה משלה. אהבתי לראות איך היא נזכרת ברגעים שלה מהילדות.

סבתא לאה: סבתא שלי אמרה שהיא מאוד שמחה שדיברתי איתה והיא נהנתה להיזכר בילדות שלה ובמקומות שהייתה בהם.