מאגר סיפורי מורשת

שמי אמיר בייר, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי. במסגרת המעורבות החברתית, בחרתי לתעד את סיפורה של סבתא שלי, דליה בייר.

סבתא דליה מספרת

שמי דליה בייר, נולדתי בארץ ואני דור חמישי בארץ מצד אמי שממשפחתה נולדו כולם בירושלים כולל אמי חוץ ממני שנולדתי בתל אביב. מצד אבי, אבי עלה בתור ציוני לארץ, לפני הקמת המדינה, כבר בשנת 1933. הוא עלה מעיירה שקראו לה "דויד הורודוק" שברוסיה. המוצא שלי הוא חצי פולניה וחצי רוסיה.

זיכרונות ממטבח בית הורי 

אמי בישלה מאכלים אשכנזים קלאסיים כגון: דגים ממולאים (גפילטע פיש), כבד קצוץ, חזרת בעבור הדגים, לשון, שהיה נאכל בדרך כלל מוגש בתור מנה חמה, אך המנה הייתה גם מוגשת קרה כנקניק. מנה מאוד ייחודית שהייתה רק בביתי היא פירה שהוכן כרגיל מתפוחי אדמה עם טוויסט שהוא תוספת שמאלץ (שהוא שומן מהחי בדרך כלל בבית אמי, זה היה שומן אווז).

מאכל  יהודי, ייחודי נוסף הוא קוגל ירושלמי, שהוא היה מאכל מיוחד לשמחות ובחגים. הקוגל נחשב "ירושלמי", מכיוון שבניגוד לקוגלקיגלים האחרים, הוא לא היה מתוק והיה מוכן עם צימוקים במקום תפוחים, מה שהפך את טעמו לכל כך מיוחד, הוא זה שבאותה התקופה אימא שלי לא הייתה קונה את האטריות, אלא הייתה מכינה אותם מבצק כמו פסטה, ואפילו הייתה מכינה שקדי מרק בעצמה!

הקינוחים שהיו אצלי בבית הם הלפתן (קומפוט), שהיו מכינים אותו מפירות יבשים כגון צימוקים, משמשים ותפוחים מבושלים – לפתן שאני מכינה עד היום. היו מכינים קומפוט בשבתות ובחגים. שטרודל תפוחים היה גם משהו שהוכן בבית, אך אמי לא למדה זאת מהבית שלה, אלא זה נוסף למטבחה במשך השנים. השטרודל בא אומנם ממזרח אירופה, אך מגרמניה, לא מפולין ורוסיה, שהם השורשים שלי.

מכיוון שאמי נולדה בירושלים, בנוסף למאכלים שעברו אליה בירושה הקולינרית מהבית, כמו מה שסיפרתי. פה, בירושלים, היא לבשל גם מאכלים מגוונים מתרבויות שונות כגון: מוסקה או סופריטו עוף, שהם מאכלים ספרדים, שלא באים מאותה התרבות המזרח אירופאית.

המנה שליוותה אותי לאורך כל חיי הייתה מרק העוף, מנה פשוטה וטעימה שעד היום אני מכינה אותה לילדיי ונכדיי והיא מנה שהוכנה כל שבת וחג למרות שהיא מנה פשוטה בהגדרתה

אבי לא לקח חלק בדרך כלל בבישולים בבית, רק אמי בישלה. בשמחות ובאירועי המשפחה המורחבת הוא היה מכין בשר מעושן, שהיה מוגש בחגיגת בר מצווה, או בחתונות….

עסוקי הורי בשנות ה – 50

אבי קשור לאוכל בצורה עקיפה, למשפחתי היה אטליז למכירת בשר. בשנות ה-50 בתקופת הצנע לא היה מספיק מזון בארץ ובמיוחד היה מחסור בבשר. אבי היה יבואן של פרות, שהובאו לארץ מטורקיה. הפרות הועברו באוניות ונמכרו בארץ. פרות אלו נועדו לשחיטה וייצור בשר בישראל. בשלב יותר מאוחר, הם הביאו גם  פרות ובקר גם מרומניה ומהונגריה, זה נעשה בשיתוף פעולה ממשלתי, מכיון שהם היו מדינות קומוניסטיות אז היה חייב להיות שיתוף. מדרום אמריקה הוא ייבא בשר קפוא, באופן פרטי, בשר זה הועבר בקירור באוניות לארץ.

אמי הייתה קשורה לבישול בכך שהיא הייתה בשלנית טובה. זו הייתה עבודתה. היא הייתה עקרת בית, היא בעצם הייתה אחראית על גידול הילדים וחינוכם והבישולים בבית. אמי מאוד נהנתה מהבישול ומהאפייה. הבישול היה אז עבודה לכל דבר מכיוון שכל דבר קטן היה צריך להכין בעבודת יד כגון רסק עגבניות…

אמי מאוד נהנתה מהבישול ומהאפייה

כיצד לדעתך האוכל השפיע עליך בחיים ?

הייתה הרגשה טובה בבית מכיוון שתמיד היה אוכל מוכן על השולחן, אני ניסיתי לחקות את התחושה הזאת בכך שגם לשלושת ילדיי ניסיתי לייצר את אותה התחושה תוך כדי ניהול קריירה. גם היום אני מנסה להעביר זאת גם לנכדים, זאת אומרת לדאוג לכולם ושלכל אחד יהיה את הדברים שהוא אוהב לאכול בצהריים, שנפגשים עם כל בני המשפחה.

האם את מכינה את האוכל שגדלת עליו היום?

הרבה מאוד מאכלים אני מכינה, אך בניגוד לאמי אני מכינה אותם באירועים מיוחדים (לדוגמא הדגים הממולאים, את הקומפוט) או בשבתות, אבל יש גם הרבה מאכלים שאני מכינה ביום יום לדוגמה שניצלים וקציצות. אני עושה זאת בגלל שאני רוצה לשמר את הבית שעליו גדלתי את המאכלים המסורתיים. כמובן שאני היום מקפידה יותר על הבריאות, אז אני מנסה לעשות את האוכל הכבד בחגים, מכיוון שהם מאכלים מאוד כבדים ושמנים.

האם יש לך זיכרונות מהאוכל המסורתי?

זיכרון אחד מאוד מיוחד שלי הוא מערב החתונה שלי ושל סבא. היינו באירוע, צחקנו, בכינו ובעיקר שמחנו אבל מה שכחנו? לאכול כמובן!

לא זכינו לטעום מהאוכל המסורתי שסיפרתי עליו לאורך כל המפגש ונזכרנו בזה בדיוק בסוף החתונה. לאחר שנגמרה החתונה, אני ובעלי החדש נסענו לבית המלון … באמצע הלילה הזמנו אוכל, כי גווענו מרעב, כי לא אכלנו כלום בערב חתונתנו. כך מצאנו את עצמנו אוכלים סנדוויצים בתוך החדר של בית המלון באמצע הלילה. זהו זיכרון מאוד מיוחד מהאוכל המסורתי שלא אכלתי בחתונתי!

זיכרון נוסף הוא האירועים המשפחתיים שלנו במשפחה המורחבת לדוגמה, חגיגות בר המצווה של אבא שלך. דבר ראשון זה לא היה כמו היום ששוכרים אולם אירועים עם האוכל שלו והמקום שלו. באותה תקופה לאחר שאבי נפטר, אמי נשארה לבד בבית. בבית היה גן גדול מאוד, יחסית לאותה תקופה בתל אביב. הייתה לה חצר גדולה ומטופחת שהייתה משמשת כ"אולם האירועים" של המשפחה. גם חגיגת הבר מצווה של אביך נערכו בבית שלה, עם דגש על כך שלכל בני המשפחה היה חלק בתהליך הבישול לאירוע. לא הזמנו חברת קייטרינג, אלא הכנו את כל האוכל ואת העוגה וזה היווה תהליך גיבוש משפחתי וכיפי. הוכנו כל המאכלים המסורתיים של המשפחה שלי ושל סבא שלך וזו הייתה שמחה גדולה.

הזוית האישית

אמיר בייר משתתף בתכנית הקשר הרב דורי. במסגרת המעורבות החברתית, בחר לתעד את סיפורה של סבתא שלו, דליה בייר. אמיר בחר לתעד את המורשת בדרך ייחודית, המורשת הקולינרית במשפחה.

המסר של סבתא דליה: משפחה זה במקום הראשון וצריך לעשות את מירב המאמצים בשביל לשמור אותה שלמה ושמחה. המילה שלי היא "איזון", מכיוון שהכל צריך להיות באיזון בחיים: משפחה, חברים, עבודה  – כל השאר צריך לשמור על סדר עדיפויות בריא ונכון בשביל לקיים חיים בריאים ושלווים.