מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1951 בבגדד בעירק. עליתי לארץ בשנת 1951.

 

נולדתי למשפחה עשירה שעסקה במתן שירותים בנקאיים. המשפחה שלי כללה ארבע אחים ושתי אחיות. 

גרנו בשכונה יהודית ומטבע הדברים למדתי בבתי ספר יהודיים ובתיכון למדתי באחד מבתי ספר המפורסמים בבגדד: תיכון שַמָש.

 

בשנת 1942 השתתפתי במחתרת הציונית  בעירק. בהתחלה מבלי לדעת שאני חלק ממחתרת זו. במה הדברים אמורים: בכיתה י"א ביקרו אותנו  בבית הספר בחורים שלא הכרנו וסיפרו לנו שעלינו להשתתף בפעילויות שונות (כאילו פעילות ספורט), למשל עלינו להעביר חבילות שונות ממקום למקום בלי לדעת  מה יש בהם. הדבר חזר על עצמו כמה פעמים. זה לא ארך זמן רב ושמעתי שיחה, שמה שאנחנו מעבירים בחבילות זה נשק המיועד לחברי המחתרת הציונית. (עלי לציין שמי שנתפס מעביר נשק עונשו מאסר ממושך במקרה הטוב) ובכל זאת המשכתי להעביר את החבילות.

בימים ההם התחילו פרעות נגד היהודים. יום אחד זומנתי על ידי חבר לפגישה שלא ידעתי מה מהותה. הגעתי לפגישה וראיתי עוד חברים שלי מבית הספר שם. בינתיים הופיע שם בחור אחד שלא הכרנו וסיפר לנו על ארץ ישראל. אז הבנתי שאנחנו חלק מהמחתרת ועבודתנו היא חלק מפעילות מחתרתית. לאחר זמן מה התחילה מתיחות ואנחנו נדרשנו לעבור אימוני נשק. בדרך לפגישה של המחתרת הייתה פשיטה של המשטרה על הבית שבו הייתה הפגישה. אני הגעתי מרחוק וראיתי שכל האזור מוקף בשוטרים ולא ידעתי מה לעשות, כי בחבילה שלי אקדח. ברגע מסוים ראיתי איש אחד מוסלמי והתלוותי אליו ונתתי לו יד כאילו שאני הבן שלו. השוטרים חשבו, שאני מוסלמי ונתנו לי לעבור ללא חיפוש.

 

אחרי המקרה הזה התחזק בי ההחלטה שאני חייב לעלות לארץ מהר לפני שיעלו עלי.

וכך עשיתי. עליתי עם אחי הגדול ויקטור שאותו גייסו מיד ואני נשארתי לבד במחנה העולים, עד שמצאו לי קיבוץ בצפון. קיבוץ בית אלפא, עלינו במסגרת עליית נוער. אחרי זמן מה הגיעו גם הורי.

 

התגייסתי לצבא ועם שחרורי מצה"ל, למדתי באוניברסיטה מנהל עסקים ומזרחנות. התקבלתי לעבוד בבנק לאומי ועליתי בסולם הדרגות עד שהגעתי למנהל בכיר.

היום יש לי שלושה ילדים (שני בנים ובת) ושישה נכדים. ועם נכדי אני משתתף השנה, תשע"ה בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר הלל ברמת-גן.