מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר, נולדתי באלזס לורן שבצרפת בשנות ה-40, למשפחה דתית. הייתה לי ולמשפחתי זיקה לארץ ישראל. בילדותי הייתי בתנועת הנוער "בני עקיבא" ונגנתי בפסנתר בעל כורחי, אך חלומי היה להיות אחות.

עם תחילת הפוגרומים נגד הקהילה היהודית הפורחת, החל יחס מחפיר נגד הקהילה גם מצד השלטונות, אנשי המשטר רוקנו את בתיהם של היהודים מדברים יקרי ערך, וברגע שעזבנו אני ומשפחתי, השכנים הצרפתים השתלטו על ביתנו. במהלך המלחמה הוריי קנו אוכל בתלושים למרות הסיכון שייתפסו. ליהודים אסור היה לקנות בתלושים. רק אמי הייתה יכולה לצאת את פתח הדלת של ביתנו, ויצאה מהבית עקב המראה ה"ארי" שלה, כדי להביא אוכל למשפחה.

כל היהודים שהחזיקו בדרכון פולני גורשו לפולין, כדי לנקות את שטחי גרמניה מיהודים. במזל ואף בטעות, סבי וסבתי המסוגרים, לא דאגו לחידוש האזרחות הפולנית שלהם ושל המשפחה ולכן אני ומשפחתי לא גורשנו כמו הרבה יהודים אחרים.

בעזרת מספר ניסים וחסדים אני חיה היום, ומספרת את סיפור חיי. ראשית, פקיד שהתגלה בהמשך כפרטיזן, דאג להוריי למסמכים, בעזרתם הם לא נשלחו כמו שאר הקהילה. בעל בית קפה אלג'יראי הסתיר אותם בבית הקפה והם התחבאו בכל פעם שהגיעו סועדים. זה צלח עד לרגע בו נלקחו סבי וסבתי מצד אימא, על ידי הגסטפו למחנה ההשמדה. אבי הכיר את הקומיסר האחראי על שלוחי היהודים לרכבות, ובקש שייתן להם ללכת. בתחנת הרכבת, העיד אבי שזוג ושני ילדיהם שהיו אמורים להשלח למחנה ההשמדה הם חלק ממשפחתו וכך גם הם נצלו.

בשוויץ הניטרלית סיפקו הגנה למשפחות עם ילדים, ולכן ניסו סבי וסבתי להגיע, יחד איתי, לשוויץ, אך בהגיענו לגבול התגלתה אצלי מחלה קשה המונעת ממני לשהות במחנה הפליטים. אומצתי בזכות המחלה ע"י משפחת קולנגי שהתייחסו אליי ממש כאל בתם הביולוגית, אך דאגו להזכיר לי תמיד מי משפחתי האמתית ואפילו טפחו אצלי את הנגינה בפסנתר, תחביב שהחל אצל המשפחה בילדותי.

לאחר המלחמה כשכבר עליתי ארצה גיליתי מסמכים משפחתיים ששפכו אור על מידע עמום, על חיי וחיי משפחתי לפני המלחמה. אני עדיין חוקרת את העבר ודואגת לעתיד, לשמור זכרון השואה, בחברה הישראלית וליחס החברה לנצולי השואה.

הזוית האישית

גיא: התכנית הייתה מעניינת ומוצלחת, הצלחנו להחכים וללמוד מן הסיפור של אסתר וייס על תקופת מלחמת העולם השנייה. ראינו את הסיפור מהצד של הנצול, הרגשנו את התחושות, לצד סיפור ההישרדות. הייתה חוויה מרגשת מעניינת שהחזירה אותנו לרגע בהיסטוריה ולמורשת העם שלנו.