מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתאריך 17 לינואר 1931, במושבה זיכרון יעקב, בצריף רעוע (לא בבית חולים), ללא חשמל וללא אמצעי חימום. היה זה חורף קר וגשום. בגיל שנתיים עברנו לכפר הס ושם גדלתי ואני המשכתי את משק הורי מאז ועד היום.

כאן הקמתי משפחה עם רינה זלצהנדלר, גם היא בת כפר הס. יחד נולדו לנו שלושה ילדים: גלית, ניר וארנון. בתי גלית גרה בתל אביב. בני ניר גר בכפר הס וממשיך את משק הסבאים, הוריה של האם רינה. וצעיר ילדי, ארנון, ממשיך את המשק של הסבאים, הורי ואותנו, ההורים – יאיר ורינה.

הורי מראשוני המייסדים

ההורים, שנדבקו "בחיידק" הציוני, בעודם צעירים עזבו את בית הוריהם. אבי הגיע מבסרביה, חבל ארץ באוקרינה עלה לארץ בשנת 1920 ואימא מפולין, בשנת 1926. הם הגיעו למושבה זיכרון יעקב שהייתה כבר ותיקה, עבדו אצל האיכרים הוותיקים, בייבוש ביצות ובכל עבודה מזדמנת. התגוררו בצריפים שכורים בתנאים קשים. שם הם הכירו ומצאו את אושרם, נישאו והקימו משפחה. זיכרון יעקב, שמשה להם "תחנה" זמנית. הם יצאו לחפש את עתידם בארץ ונירשמו כחברים ב"ארגון יזרעאל" שיעדו היה הקמת מושב עובדים בעמק.

פסל הלורד מלצט בכניסה לתל מונד

"ארגון יזרעאל"

הארגון התארגן במושבות הוותיקות, פתח תקווה, חדרה, בנימינה, זיכרון יעקב ועוד. מטרת הארגון הייתה להקים מושב בעמק יזרעאל, המוסדות המיישבים אז טיפלו ברכישות קרקע מאדמות הכפר הערבי זרעין, ולכן הם קראו לגרעין "ארגון יזרעאל". עברו שנים ולא הצליחו לרכוש את הקרקע. המוסדות הציעו לוותר על רעיון ההתיישבות בעמק והמליצו להם להצטרף לגוש ישובים חדש, איזור של פרדסים שעומד לקום באדמות שרכש אלפרד מונד, (הוא הלורד מלצ'ט).

ההמלצה התקבלה ופניהם של חברי הארגון מופנות לאזור תל מונד. בשנת 1929 התחילו בנטיעת פרדסים באדמות תל מונד והסביבה.

מגיעים למקום ההתיישבות

בשנת 1930 נקבעה ע"י הקק"ל משבצת הקרקעות של ארגון יזרעאל. האדמות שנרכשו היו חשופות, גדלו בהן עשבי בר. ללא מים ובחלקן גידלו דגני חורף כמו חיטה ושעורה, אבטיחים וגפנים לענבי מאכל. באותה שנה החלו גם בחריש יסודי עמוק באמצעות קטרי קיטור בשם "פאולר".

בסופה של שנה זו הודיעו לחברי הארגון שהם יכולים ומוזמנים להגיע למקום. בודדים החלו להגיע כשהם מתגוררים זמנית במחנה תל מונד.

מחנה הפועלים הראשון בתל מונד

בשנת 1931- מגיעים חברים נוספים, הם מקימים צריפים זמניים ברחוב זמני שיצרו בכניסה למושב, בגבול עם פרדסי תל מונד. (כיום רח' ארגון יזרעאל).

בסוף 1932, אנחנו מגיעים, הורי ואני בן השנתיים. נח אבי בונה צריף מגורים ברחוב הזמני. כמו אחרים, הוא מוצא עבודה בפרדסי תל מונד ולעיתים, בפרדסי חברת יכין הסמוכים או בכל עבודה מזדמנת.

שכונת הצריפים הזמנית

1934, לאחר שנעשה תכנון המושב והגרלת המגרשים, הצריף הועתק על ידי אבי לחלקה הקבועה. הוא בנה והוסיף לו מטבחון קטן ומרפסת. ובמרחק כ-25 מטר הקים בית שימוש ומקלחת מעצים. בבית שימוש לא היה מים ובמקלחת מים קרים בלבד.

ממערכת המים הציבוריים שהקים המושב התחבר כל חבר לצנרת מים משלו כדי להשקות את הגידולים בחצר המשק. הותקן ברז מים בחצר שליד הבית, וחיבור למקלחת.

הבישול נעשה גם על ידי פתילית נפט ופרימוס. בחדר מיטת הורים ומיטת ילד בשבילי. בחצר ההורים נטעו עצי פרי מכל הסוגים כולל גפנים למאכל, הקימו גינת ירקות, בנו לול והקימו רפת וקנו פרה. בלול כמה עשרות תרנגולות. כל אלה תוך שנים מעטות ספקו את מרבית מצרכי המזון של המשפחה. ירקות לפי חודשי השנה, התרנגולות סיפקו ביצים גם בשר עוף מידי פעם. מהפרה שכבר המליטה והניבה חלב ששימש לשתיה וגם להכנת תוצרת כמו שמנת, לבן, חמאה וגבינות שונות. מהפירות אימא הכינה ריבה נפלאה.

הרחובות ביישוב

הכניסה הראשית הייתה דרך עפר לא סלולה, חול עמוק בקיץ ובוץ בחורף, ללא כבישים ומדרכות. כך במשך שנים רבות, לרחובות לא היו שמות אבל סימנו אותם בשמות מאולתרים, שהומצאו בעיקר על ידי הילדים. לרחוב שלנו קראו הרחוב האחרון ולרחוב שבכניסה הראשית הרחוב הראשון והיו כאלה שנקראו רחוב השדרה ורחוב הבריכה והיו גם כאלה שנקראו על ידי תושב שמתגורר בפינת הרחוב. כאשר בא אורח אין בעיה, כולם הכירו את כולם ושמחו לעזור לכל מבקר למצוא את מבוקשו.

 תמונה של כניסה ישנה למושב 

מבני ציבור הראשונים

בראש ובראשונה באר, ללא מים אין חיים, קודחים את הבאר הראשונה (באר שכתא) נבנתה בצורת בור בקוטר של 4 מטר ובעומק של  כ-30 מטר. היא הופעלה בחשמל וסיפקה מים לשתיה, למגרשים ולפרדסים הראשונים. לאחר זמן מה בראש הגבעה הגבוהה ביותר במושב בנו בריכת מים שוויסתה את אספקת המים. כעבור שנים מועטות קדחו באר שניה, כבר בקידוח רגיל, חור בקוטר של 40 ס"מ ובעומק של כ-80 מטר ובריכה נוספת (ללא גג), רק להשקיית הפרדסים והשדות. לנו הילדים הייתה זו בריכת רחצה, שם למדנו בעצמנו לצוף על פני המים ולשחות ללא הדרכה וללא מציל במים עמוקים ובסכנת טביעה.

תמונה של ברכת המים

חינוך – גן ילדים

בשנים הראשונות היה צריף ששימש כגן, אני ביקרתי בגן זה במשך כל שלושת השנים שלי כילד. בינתיים בנו באותה חצר גדולה, גן חדש וילדי המחזור שאחרי זכו לבקר בו. בגן היו מעט משחקים: נדנדות, ארגזי חול, קוביות עץ גדולות.

בית ספר

במושב לא היה בית ספר. היות ואנו ישוב קטן אין מספיק ילדים כדי ליצור כיתה. וכאן אני רוצה לציין את המיוחד ב"גוש" תל מונד שהמוסדות המיישבים הבינו ויצרו פתרון ראשון בארץ לגודל. הקימו בי"ס משותף לישובי ה"גוש: כפר הס, עין ורד, חרות ותל מונד. כך יצרו כיתות בגודל מתאים למספר התלמידים. כשאני הגעתי לביה"ס זכיתי למבנה חדש ויפה. לשם הלכנו ברגל, כבר מכיתה א'. עם השנים, היו ילדים שרכבו לשם על חמור שקנו להם "ההורים העשירים". בית הספר כלל 10 שנות לימוד. המקצועות שנלמדו היו: שפה, תנ"ך, חשבון, היסטוריה, גיאוגרפיה, חקלאות, התעמלות ומוסיקה. לאחר 10 שנות לימוד מרבית מהתלמידים הלכו לעבוד במשק של ההורים ולא המשיכו ללמוד. מי שרצה להמשיך ללמוד זה היה מיוזמתו.

אני רוכב על חמור

הזוית האישית

סבא יאיר: נהנתי מאוד לספר לאופיר את סיפורי ילדותי, שמחתי שהיא התעניינה. יחד ביקרנו באתרים וצילמנו את המקומות החשובים.

אופיר: היה לי ממש כייף בחברת סבא ללמוד ולהעשיר את עצמי בידע ולמצוא זמן נוסף לבלות יחד.