מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיר, נולדתי בשנת 1945 במושב בית שערים. להוריי היה משק במושב שהתבסס על רפת, מטעים וירקות. הילדות במושב הייתה ילדות טובה, רוב הזמן הייתי בטבע ומגיל צעיר עזרתי בעבודות המשק. ילדותי עברה בצל אסון שפקד את משפחתי, כאשר אבי נפטר בעודי ילד, עובדה שגרמה לעיצובי כמבוגר. בצה"ל שירתי כצנחן ואת שירות המילואים עשיתי בחטיבת מילואים צנחנים, בה עברתי את מלחמות ישראל – ממלחמת ששת הימים ועד מלחמת שלום הגליל.

בגיל 22 התחתנתי עם אשתי, בת רגבה, דרורה. עברתי לגור ולחיות במושב השיתופי רגבה, אשר מבחינת צורת החיים והעקרונות זהה לקיבוץ. השוני באותם זמנים היה הלינה המשפחתית ברגבה, לעומת לינה משותפת בקיבוץ ותקציב כולל המתבסס על גודל המשפחה (כל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו).

המעבר ממושב לקיבוץ (היחס במאמר זה לרגבה הוא כמו לקיבוץ)

בשנת 1967, לאחר נישואיי, עברתי לחיות ברגבה והשוני בצורת החיים היה גדול. בבית שערים חיינו בצנע והמזון התבסס בעיקר על תוצרת המשק שלנו. בתור ילד עזרתי בעבודות המשק.

בהגיעי לרגבה נחשפתי לחיים מאורגנים ומתבססים על תקנונים ומסורת חברתית של חברה קיבוצית עם עקרונות אוניברסליים, הן חברתיים והן כלכליים.  מבחינה כלכלית היה שוני רב. בעוד שבמושב כל משפחה הייתה יחידה כלכלית בפני עצמה, הרי שברגבה, כמו בקיבוץ, אמצעי הייצור הם משותפים לכל החברים. גם שעות העבודה מוגדרות לעומת עבודה ללא שעות במושב. גם בחיי החברה היה שוני, כאשר ברגבה החיי החברה היו עשירים מאוד, מאורגנים ומושקעים.

הלינה המשותפת:

כפי שהזכרתי, ברגבה לא הייתה לינה משותפת והילדים ישנו בבית ההורים. המשתמע מעובדה זאת שהבתים היו גדולים יותר מאשר בקיבוץ כי לא היו בתי ילדים. גם ההוצאות בגין הפעילות נחסכו. נושא הלינה המשותפת בכל התקופה מהווה נושא שנוי במחלוקת מבחינה חינוכית, ערכית וחברתית. המחלוקת העיקרית היא האם נכון לגדל את הילדים בבתי ילדים מחוץ למשפחתם וללא השגחתם וחינוכם.

המבנה הכלכלי של מושב שיתופי לעומת מושב עובדים

בבית שערים לכל משפחה היו אמצעי ייצור פרטיים אותם קיבלו מהמדינה, כגון: קרקע, מכסת חלב, מכסת מים ומכסת ביצים. כל משפחה אחראית לפרנסתה, ואילו במושב השיתופי והקיבוץ אמצעי הייצור הינם משותפים, דהיינו המערכת הקיבוצית אחראית לפרנסת החברים.

הזוית האישית

נבו: נהניתי לעבוד ביחד עם סבא וללמוד את צורת החיים בה גדל (מושב עובדים). אני מאחל לו לנצל את הפנסיה, ליהנות מהזמן הפנוי באושר וסיפוק מהחיים ומהמשפחה הענפה.

סבא מאיר: אני מאחל לנבו בריאות, אושר, שמחה, הצלחה בלימודים ובחיי החברה המשך להיות בוגר וטוב למשפחה ולחברים.