מאגר סיפורי מורשת

אמו של סבא יעקב, סבתא רבתא שלי, שאותה לא הכרתי, דבורה לבית ובר, עלתה לארץ בתור חלוצה מליטא עוד לפני מלחמת העולם השנייה והייתה מורה ומנהלת בבית ספר "תל-נורדאו" בתל-אביב .

אביו של סבא שלי , אשר, שגם אותו לא זכיתי להכיר, הגיע לארץ ישראל עם הצבא הפולני של "גנרל אנדרס"  יחד עם מנחם בגין שהיה מאוחר יותר ראש ממשלת ישראל. הוא היה הניצול היחיד מכל משפחתו הענפה בפולין.

אביה של סבתי נורית, יוסף ברנשטין, שאותו לא הכרתי, הצליח לצאת מפולין בפרוץ מלחמת העולם השנייה ולהגיע לארץ ישראל. אמה של סבתי נורית, אטה, שהספיקה להכיר אותי ונפטרה לאחר שנולדתי, נשארה בפולין כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, הייתה בגטו ורשה והצליחה לשרוד את השואה.

הסיפור שלי הוא על סבא רבא "אשר" וסבתא רבתא "אטה" כפי שסיפר לי סבא יעקב.

ואלו הם החפצים שנשארו למזכרת וקשורים לסיפור ואותם אפרט בהמשך.

סבא רבא אשר

סבא רבא שלי הצליח לברוח מהגרמנים לאחר שכבשו את פולין ולהגיע לברית המועצות (רוסיה), אבל בגלל שעבר את הגבול באופן לא חוקי נאסר על ידי הרוסים ונשלח למאסר עולם בסיביר. רק לאחר שהגרמנים גם התקיפו את רוסיה וכבשו חלקים גדולים ממנה הוקם ברוסיה צבא פולני של חיילים פולנים שהצליחו להמלט מפולין. את הצבא הקים גנרל (דרגת אלוף) בשם "אנדרס" ולכן הצבא הזה נקרא על שמו "צבא אנדרס" .

סבא רבא שלי הצליח להתגייס לצבא בזכות שהיה מהנדס כימיה וגם ידע שפות ושוחרר מהמאסר בסיביר.  הוא היה בהתחלה עם היחידה הצבאית שלו ברוסיה והתכונן למלחמה יחד עם הצבא הרוסי נגד הגרמנים בחזית המזרחית של אירופה.

אבל לאחר זמן הוחלט שהצבא הפולני יצטרף לצבא האנגלי שנלחם בגרמנים בחזית המערבית של אירופה והיחידה של סבא רבא שלי נשלחה למזרח רוסיה, משם לאירן, עירק, סוריה, ארץ ישראל (פלסטינה) ומשם היה צריך להפליג באניית מלחמה לאיטליה ולהשתתף בפלישה של בנות הברית (אנגליה וארצות הברית) לאיטליה, שהייתה בת ברית של גרמניה במלחמת העולם השנייה.

עוד כאשר הצבא הפולני היה בארץ ישראל כמעט כל החיילים היהודיים שהיו בצבא עזבו (או אפילו "ערקו") וסבא רבא שלי נשאר היהודי האחרון ביחידה שלו. הוא עמד להפליג אתה ועם הצבא האנגלי לפלישה לאיטליה. הוא לא ידע מה עלה בגורל משפחתו ורצה להגיע חזרה לפולין ולבדוק מה קרה להוריו, אחיו וכל שאר בני משפחתו.

אבל, על האנייה, לפני ההפלגה לאיטליה, המפקד שלו קרא לו ואמר לו שהוא לא רוצה יהודים ביחידה שלו ומכיוון שהוא החייל היהודי היחידי שלא עזב, הוא (המפקד) נותן לו פקודה לרדת מהאנייה בחזרה לנמל בחיפה ולא לחזור לאנייה. לסבא רבא שלי לא הייתה ברירה, כי זאת הייתה פקודה והוא ירד מהאנייה.

בקרב שבו השתתף הצבא הפולני באיטליה (כיבוש מבצר "מונטה קזינו" שהיה מבצר בראש הר גבוה שכמעט לא היה אפשרי לטפס אליו)  נהרגו כל חיילי היחידה וגם המפקד של סבא רבא שלי ועוד אלפי חיילים של הצבא הפולני שאת שמותיהם הנציחו בספר שאותו אני מחזיק בצילום ואותו שמר סבא שלי שתמיד אמר לסבא שלי שאולי יום אחד ניסע יחד לראות את "מונטה קזינו".

בתמונה רואים אותי עם סבא יעקב היום ובתמונה משמאל רואים את סבא רבא אשר עם סבא שלי כשהיה בגילי.

סבתא רבתא אטה

סבתא רבתא שלי, אטה, (אמא של סבתא נורית) שאותה אני זוכר רק מצילום כשהייתי תינוק, גם היא הייתה ניצולה של השואה והסיפור שלה אפילו יותר מרתק והיא גם הצילה יהודים נוספים בשואה.

כאשר פרצה מלחמת העולם ה-2 וגרמניה הנאצית כבשה את פולין, סבא רבא שלי, יוסף, (אביה של סבתי נורית) הצליח לברוח מפולין ולהגיע אחרי מסע ארוך דרך רוסיה , טורקיה ועוד … עד לארץ ישראל (פלשתינה) . התוכנית שלו הייתה להביא אחריו את סבתא רבא שלי ואת שאר בני המשפחה (שתי בנות, הורים, אחים ואחיות) כי הוא זכר את מלחמת העולם ה-1 שבא גרמניה כבשה את פולין וליהודים היה די טוב עם השלטון הגרמני.

אבל במלחמת העולם ה-2, זה היה מצב שונה לחלוטין ואף אחד לא תאר את מה שיתרחש. סבא רבא שלי הצליח לשמור על קשר עם סבתא רבתא עד שעברה לגטו ואז עלה לו רעיון שיש לשכנע את הנציב העליון הבריטי ששלט אז בארץ ישראל לתת אזרחות בריטית לאשתו (אטה – סבתא רבתא שלי) שבינתיים כבר הייתה בגטו ורשה.

הנציב העליון הבריטי קבל את הרעיון וחתם על תעודה לסבא רבא שלי שסבתא-רבתא והילדים שלהם הם אזרחים בריטיים והסבא הצליח בדרכים נסתרות לשלוח את התעודות של האזרחות הבריטית לשלטונות הנאצים בגרמניה והם הועברו לפולין. בזכות מסמכים אלו, שחלק מהם אני מחזיק בצילום, סבתא רבא שלי הצליחה להינצל אבל לרוע המזל שאר בני המשפחה כבר נספו כאשר התעודות הגיעו אבל היא השתמשה במסמכים אלה להציל משפחות יהודיות אחרות.

סבתא רבתא שלי הייתה במחנה ריכוז "ברגן בלזן" ושוחררה משם על ידי חיילים אמריקאים שלחמו כבר באדמת אירופה והכניעו את גרמניה. היא הגיע לארץ ישראל שם חיכה לה סבא רבא שלי ונולדה להם סבתא שלי.

סיכום

בזכות הדרך המופלאה שבא ניצלו סבא רבא שלי וסבתא רבתא שלי נולדו להם בארץ ישראל, סבא יעקב וסבתא נורית, שילדו את אמא שלי ואמא שלי ילדה אותי וכך נשמר וממשיך הקשר הרב דורי של ארבע דורות.

הזוית האישית

סבא יעקב: התכנית הזאת מאפשרת קשר אישי ישיר בין סבא לנכד ותיאור של היסטוריה המשפחתית, שבעידן המשחקים האלקטרונים נדחק לקרן זוית. וכן היא מאפשרת, שיתוף סיפורים של משפחות אחרות של ילדים מבית הספר ומבחינה זו יש כאן עשרה בנוסח של "חכמת ההמונים".

דניאל: תכנית זו איפשרה לי ללמוד את המורשת של משפחתי. היא מחזקת את הקשר שלי עם סבא וכן מאפשר לדורות הבאים לדעת את מורשת משפחתנו.