מאגר סיפורי מורשת

סבתא שושנה ששון מספרת לנכדתה אדל על שנות ילדותה.

ילדותי

נולדתי בעיר טריפולי שבלוב בשנת 1940 להוריי משפחת מגידיש.

בילדותי, התחוללה מלחמה בכל ארצות אירופה, מלחמת העולם השנייה. באותם שנים לוב הייתה תחת שלטון איטליה. בנות הברית נלחמו באיטלקים, בני בריתם של הגרמנים, על אדמת לוב. הייתה זו מלחמה קשה ועקובה מדם. היהודים סבלו מאוד בתקופת המלחמה. היהודים הואשמו על ידי האיטלקים כמי שמשתפים פעולה עם כוחות בנות הברית. האיטלקים פגעו ביהודים. חלק מהיהודים הוגלו למחנות עבודה. החיים במחנות היו קשים ביותר.

לאחר שהמלחמה הסתיימה היו שנים קשות ליהודים. בשנת 1945 היו פרעות קשים מאוד של המוסלמים בקהילה היהודית ו 135 יהודים נרצחו במהלכם. פרעות אלה וחוסר הביטחון באשר לעתידם של יהודי לוב גרמו לגל של עלייה בלתי ליגלית לישראל  עד שהביאה לסיום הנוכחות היהודית בלוב.

בשנת 1949 כשהייתי בגיל תשע עליתי עם משפחתי לישראל. כשהגענו נשלחו למעברות כל פעם למעברה אחרת. התנאים שם היו מאוד קשים. כבר מגיל תשע, בגיל צעיר כל כך, נאלצתי לצאת לעבוד, כדי לעזור להורים שלי בפרנסת הבית.

הסיפור שלי:

אבא שלי, הרב גבריאל מגידיש, היה הרב של כל טריפולי, הוא עסק בקבלה המעשית והיה מייעץ לאנשים.

בוקר אחד הוא יצא לטבול במקווה, באותו היום היה מזג האוויר קר במיוחד בחוץ נשבו רוחות חזקות וסופות שלגים, גשמים וברקים.

סבא גבריאל יצא מהבית ובנו יהונתן רצה לבוא גם הוא אתו, אבל אבי אסר עליו ללכת. לאחר זמן מה אבי חזר הביתה מהטבילה. ואז הוא שומע את אימי צועקת לו: "איפה יהונתן? הוא  הלך אתך? אנחנו לא יודעים היכן  הילד, הילד נעלם ואיננו".

אבא שלי עמד ושתק, וכפי שסיפרתי, הוא היה מבין בתורת הקבלה. הוא היה רואה דברים שעתידים להתרחש, דברים שקורים. הוא עמד, הרכין את ראשו, בכה ואמר:  "הילד הלך.. הילד מת". ואומנם, לאחר כמה שעות של חיפושים אחרי הילד, מצאו את אחי, יהונתן הקטן, מחוסר הכרה בתוך שלולית גדולה של מים. לאחר  ניסיונות החייאה רבים, הבנו שהוא טבע למוות.

שלושה דורות

הזוית האישית

סבתא שושנה: החיים הם כמו גלגל מסתובב. לפעמים אנו מרגישים אבודים וחסרי ישע, אבל הקב"ה דואג שהכול יסתדר כמו שצריך!. גם אם נראה לנו שזה הכי רע שיש.

אדל: סבתא שלי, סבתא שושנה, היא סבתא מיוחדת, היא לא סבתא רגילה כמו כולן, היא עברה המון בחיים ולמרות הקשיים הרבים והכאב, היא תמיד מאושרת ומסתפקת במועט. היה לי נורא כיף לשמוע את סבתא שלי. תוך כדי למדתי להעריך את דבריה, כמובן שגם צחקנו, אכלנו, דיברנו. היה כיף.