מאגר סיפורי מורשת

שמי נטע, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבא שלי, דוד רום, ומנציחה את סיפורו במאגר המורשת.

סבא שלי, דוד רום, נולד בשנת 1950 בתל אביב להורים ישראל והניה, שורדי שואה מפולין. הוריו עברתו את שם משפחתם מ״רוטבלזם״ (שמשמעותו כובע אדום) ל״רום״. שמו הפרטי הוא דוד, אבל מילדותו ועד היום כולם מכירים אותו בכינוי ״דדי״, ולכן עד גיל מאוחר למדי אפילו לא ידעתי את שמו הפרטי.

הוא למד בתיכון עירוני ד’ בתל אביב, שם הכיר את סבתא שלי, שרה. כשהיה בכיתה י’ יצא לטיול השנתי של כיתות ט׳ בתור מלווה. סבתא שלי ראתה את סבא שלי והחליטה להעמיד פנים שהיא עייפה ולא מסוגלת ללכת. סבא שלי נשא אותה בידיים שלו לאורך כל הטיול וכך הם הכירו.

כנער, היה מאוד לא ממושמע ונהג לעשות שטויות, עליהן הוא מספר בנוסטלגיה בכל הזדמנות. הוא וחברו מהשכונה ״דודי״ (וביחד היו דדי ודודי) נחשבו לבריונים של התיכון. סבא שלי מספר איך במקום ללמוד הוא הקים מועדון קלפים, הרביץ למי שהתעסק איתו, ואפילו השתין בתיבות הדואר של המורים… המורים לא יכלו להתלונן ולדבר עם ההורים שלו, מפני שאביו, ישראל רום, היה רופא ילדים שטיפל בין היתר בילדים של כמה מהמורים בבית הספר. בסוף כיתה י״א הודיעו לו שהוא לא יכול להמשיך ללמוד בבית הספר עירוני ד׳ בגלל בעיות המשמעת, והוא סיים את הבגרויות שלו בבית הספר רון. אמנם הוא לא התמיד בלימודים, אבל היה ספורטאי מצטיין והשתתף בתחרויות בענפים שונים כמו ריצה ורכיבה על אופניים. הוא זכה בתחרויות אלה במגוון מדליות ותעודות שנמצאות עד היום בבית שלו. עד היום סבא שלי מזכיר לי בכל הזדמנות לא לדאוג מהלימודים ולעשות ״חיים משוגעים״ במקום).

סבא שלי עושה "קרניים" למורה שלו לתנ"ך

את שירותו הצבאי החל כמדריך קליעה. יום אחד, החליט באימפולסיביות להתחזות לספר הצבאי, שיצא להפסקה. הוא הספיק לספר כמה חיילים עד שתפסו אותו והעמידו אותו לדין בבית משפט צבאי. במילואים השתתף במלחמת לבנון השנייה, מלחמת שלום הגליל, ומלחמת יום כיפור. למלחמת יום כיפור נקרא שבוע לפני החתונה המתוכננת עם סבתא שלי. במהלך החודשים בהם שהה בסיני התכתב עם סבתא שלי, מכתבים מעניינים ומצחיקים שאת חלקם קראתי. סבא שלי מספר שכשהלך לבקר את חבריו הפצועים בבית החולים, התקשר לסבתא שלי ואמר לה שהוא בבית החולים. סבתא שלי כמובן צעקה ונבהלה מאוד כי היא חשבה שהוא פצוע.

מנער מאוד לא אחראי שאהב להשתעשע, הוא עבר מהפך תדמיתי כשהחל ללמוד משפטים. הוא השאיר את השטותיות הילדותית מאחור, והחל לדאוג לעתיד הכלכלי והתדמיתי שלו ושל משפחתו. כיום הוא עורך דין פרטי, ואדם מאוד שקול ואחראי, שיודע לתת עצות טובות. סבא שלי הוא אדם שמסתובב בחליפה בכל מקום, עובד כעורך דין מכובד, והתחביב שלו הוא לפתור סודוקו על הכורסה.

קשה להאמין שסבא דדי היה פעם ילד כמו בסיפורים.

סבא שלי בתעלת סואץ, מלחמת יום כיפור

הזוית האישית

נטע הנכדה המתעדת: תוכנית הקשר הרב דורי נתנה לי הזדמנות להעמיק את הקשר עם סבא שלי, להיפגש איתו ולדבר איתו יותר. אמנם רוב הסיפורים כבר היו לי מוכרים במידה כזו או אחרת, אבל נהניתי ללמוד ולשמוע עליהם עוד פרטים.