מאגר סיפורי מורשת

שמי לירוי קינן אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי, רבקה קינן ממנה שמעתי את הסיפור.

סבא נחמן שהוא סבא רבא רבא שלי עלה לארץ והגיע לתל אביב הוא עבד במאפיות רבות והיה ראש ארגון האופים, בהמשך הוא עבר לחרות והקים בתל מונד את המאפייה הראשונה יחד עם שותף.

בעבר לא רכבו על סוסים, רכבו על חמורים והביאו את הלחם בשקים לפועלים שעבדו בתל מונד. המאפייה הראשונה עבדה במהלך שש-שבע שנים ואז היישוב גדל והתרחב והתחילו לחלק את הלחמים בעגלות. עדיין הגוש עוד לא החליט לבנות מאפייה חדשה בתל מונד (איפה שהיום ויקטורי), אז כל השכנים היו באים לקנות לחם מהמאפייה של סבא נחמן.

היה מגיע איש שבא עם סוס ועגלה הוא היה מצלצל בפעמון  ואז כולם היו יודעים הגיע הזמן לקחת לחם, כולם ירדו לקחת לחם ממנו. באותו זמן הקימו בחרות מאפיה והתחילו להכין גם לחמניות וגם לחם. גוש תל מונד המשיך וגדל והיה צורך להגדיל את המאפיה, אז ועד הגוש החליט לפתוח מאפיה נוספת בתל מונד, בשנת 1963 התאחדו שתי המאפיות וקראו למאפיה הדר.

גולן ריכנשטין ועגלת חלוקת הלחם המקורית

ב"מאפיית הדר" המאוחדת היו שמונה שותפים במאפיה הם חילקו לחם למושבים באזור: אבן יהודה, בית ליד, לבתי הסוהר ולאחר מלחמת ששת הימים הגיעו  בחלוקת הלחם גם לשכם ולטולכרם.

הכנת הבצק והתפחתו נעשתה בשעה 12 בלילה ובשעה 4-5 בבוקר הגיעו העובדים למאפיה, הפעילו את התנורים והתחילו לאפות את הלחמים ואת הלחמניות. לאחר האפייה, הגיע שלב הסידור והמיון, הם היו מכינים את הלחמים ואת הלחמניות לחלוקה. בשנת 1978 לאחר דרישה של משרד המסחר והתעשייה שיהיו רק מאפיות גדולות ואז נסגרו כל המאפיות הקטנות.

בימי שישי היו באות נשים למאפיה בחרות והיו אופות עוגות לשבת

הזוית האישית

סבתא רבקה: נהנתי מהתהליך של איסוף המידע וכתיבתו בשיתוף עם לירוי נכדי.

לירוי: נהנתי מאוד לעבוד עם סבתא שלי על החקר ותיעוד הסיפור בתוכנית הקשר הרב דורי וללמוד על העבר של המשפחה שלי.