מאגר סיפורי מורשת

שמי נירה פולקמן, נולדתי בשנת 1943, בחיפה בישראל להורי עמנואל וסוניה וזה סיפורי – איך הגענו לדיור המוגן בלהבים?

כך התגלגלנו בתחנות מלכתחילה עוד טרם נישאנו, יאיר ואני, עד כאן.

מצעירותי חלמתי לחיות במדבר – רומנטיקה, ציונות, אהבת הארץ וכיוצא בזה…

בסוף שנות לימודי בבית הספר הריאלי בחיפה, פגשתי בחוף הים (לא מתחבר ים עם מדבר…) את מי שהגיע לחוף בשעת בוקר מוקדמת, כמוני כמוהו לבד. פתחנו בשיחה, כששנינו נמצאים בנקודת זמן של צומת דרכים.

לימים נפרדנו – יאיר להמשך לימודי הנדסה בטכניון ואני לשירות בצה"ל בתפקיד קצינת חינוך ותרבות. נפגשנו שנית בסוף קורס קצינות ומאז אנחנו יחד, נשואים…

אני מתחילה ללמוד באוניברסיטה בתל אביב ויאיר מסיים את הטכניון ומתקבל לעבוד בתה"ל (תכנון המים לישראל) בתל אביב כמהנדס מים. בתחנה הראשונה בחולון נולדה ורד. חוזרים ומתקרבים להורים, לחיפה, יאיר ממשיך לדוקטורט בטכניון ואני נודדת מלימודים לחיפה. נולד חגי ושוב חוזרים לתה"ל בתל אביב לתפקיד החדש של יאיר. אני, כמובן, עוברת, המים אל הדלי…

מתמקמים ברמת השרון בכוונה להתרחק מהעיר הסואנת, יישוב חקלאי – הפרדסים, השדות, ובקיצור – הכול בירוק ושלווה כפרית. ענת נולדה לחיים במושבה הפסטורלית הירוקה. המשפחה גדלה, 3 ילדים (סטנדרט), מתמקמים בבית בכפר. אני עוברת מנושא לנושא, מעניין לעניין, ממוסד למוסד, והחיים מתגלגלים בתנועה. מפה לשם, הילדים גדלים ומקימים משפחות, והסבא והסבתא מטיילים בארץ ובחו"ל, בעיקר – טיולי לכת בטבע ובעיר.

רמת השרון כבר לא רלוונטית, ולפתע מציעה ענת שלנו, שהקימה את ביתה במדרשת בן-גוריון, הצעה שאי אפשר היה לסרב לה: "אני רוצה שאוכל לטפל בכם כשתהיו זקנים". הפתעה כזו לא העלינו בדעתנו ותפסנו את ההצעה בשתי ידיים. בשכונה החדשה ביישוב משפחות צעירות, בעיקר, אך מסתבר שיש גם קשישים במדרשת בן-גוריון. מכרנו את הבית ברמת השרון ובמקומו הגענו למדבר המרהיב. התמקמנו בבית סמוך לבני משפחת הילדים.

גם בתחנה האחרונה – הדיור המוגן בלהבים – נשארנו בנגב האהוב. המקום מהווה עבורנו אכסניה לכל הצרכים המתאימים לנו כעת. עדיין ממשיכים לטייל בסביבה הקרובה ובכל הארץ, וביתנו במדרשה הוא הבית של המשפחה המורחבת, שאוהבת כולה את הסביבה, מגיעה לביקורים מעת לעת בשמחה ובששון.

הזוית האישית

הסיפור תועד בפאלאס להבים והועלה לאתר במסגרת הקשר הרב דורי