מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר רמות נולדתי בפרס ועליתי ארצה בשנת 1951 לקיבוץ חצור. עליתי לבד בלי ההורים שלי, בגיל 8. הורי עלו לארץ שבע שנים אחרי. כל ילדותי עברה בחצור. התגייסתי לצבא ושירתי בנח"ל. אחרי הצבא התחתנתי עם עומרי רמות. גדלנו יחד בקבוצת אילה. נולדו לנו ארבעה ילדים: אופיר, עדי, יסמין ונעמה. יש לי אחד עשר נכדים: נדב, רועי, טליה, ענר, עמר, רותם, מעיין, אורן, יותם, איילה ונמרוד. כל המשפחה חיה בקיבוץ חצור עד היום.

הלינה המשותפת

בקיבוץ היה נהוג שתינוק בן יומו מגיע מבית היולדות ישר לבית התינוקות, ושם ישן ואוכל, כל ארבע שעות קוראים לאמא להאכיל את התינוק. לא היו אז טלפונים, כדי לקרוא לאימא היו מצלצלים בטלפון שדה שלא ניתן לדבר בו רק להשמיע צלצול. בלילות היה שומר לילה שהיה מסתובב בגנים ובבתי ילדים וניכנס לבדוק אם הילדים ישנים. בבית התינוקות היו שני שומרים והיה גם "שמרטף" – שהיה מכשיר המחובר לכל בתי הילדים. אם היה ילד בוכה באחת הקבוצות היו שומעים אותו בשמרטף וידעו באיזו קבוצה הוא נמצא. השומר היה יורד ומטפל בילד, ולפעמים היו גם קוראים להורים אם לא הסתדרו.

הלינה המשותפת נמשכה עד מלחמת המפרץ בשנת 1991, ומאז התחילו הורים לקחת את הילדים לבתים. מכיוון שאי אפשר היה שחלק ישארו בבית ילדים וחלק אצל ההורים, החליטו לעבור ללינה משפחתית. לא היו לילדים חדרים בבתי ההורים, ולכן העבירו קודם את הילדים הקטנים ללינה בחדרי ההורים. כשהגיעה תורה של הקבוצה של בתי נעמה, הילדים לא רצו לעבור לישון בבתי ההורים והם עשו הפגנה נגד המעבר ללינה המשפחתית.

כאשר הייתה נהוגה הלינה המשותפת, הילדים היו מבלים עם ההורים את אחר הצהרים משעה ארבע עד שעה שבע. כך כל הילדים עד גיל הצבא. הילדים היו עוברים לפי הגיל מבית התינוקות לפעוטים, לגן, לכיתה א' אז כיתות יסוד מכיתה א' עד כיתה ו', לתיכון מכיתה ז' עד י"ב. בכל בית ילדים הייתה לילד פינה משלו, ובה מיטה וארונית לשים בה דברים פרטיים. בבית הילדים הייתה לנו מקלחת משותפת לבנים ובנות. ישנו בחדרים משותפים והיינו עושים הרבה שטויות. היינו משגעים את שומר הלילה ומאוד אהבנו את הלינה המשותפת. חיינו כמו משפחה. עד עכשיו יש לנו קשר מאוד טוב עם חברי הקבוצה. אני התחתנתי עם בן הקבוצה שלי, עומרי.

החינוך בקיבוץ

בכיתות יסוד היינו לומדים בשיטה שקראו לה "שיטת הנושאים". כשלמדנו על נושא "הדבורה" היינו הולכים למכוורת בקיבוץ וחבר הקיבוץ שעבד שם היה מראה לנו איך הוא עובד איך הוא רודה דבש. בתוך כל זה היו מכניסים מתמטיקה וידיעת הארץ. למשל בנושא "הדואר" נסענו לדואר ברחובות והראו לנו שם איך מקבלים את המכתבים ושמים את הבולים ושולחים את המכתבים. בנושא "האינדיאנים" הקמנו אוהלים אינדיאנים, היו לנו כתרים עם נוצות והתאפרנו ובחרנו שמות אינדיאנים. בלילה ישנו באוהלים שהקמנו והדלקנו מדורה. בפסח היינו יוצאים לנדידה כמו בני ישראל שיצאו ממצרים. היינו מתחלקים לשבטים. כל שבט קיבל שם של שבט משניים עשר השבטים, והיינו מכינים מסנדות מתקנים כמו ערסל, שולחנות, נדנדות, כלים מפחיות שימורים, ומציירים על בד את סמל השבט. היינו מחברים המנון של השבט והייתה תחרות בין השבטים.

פעמיים בשנה, בפסח ובראש השנה, היינו מקבלים נעליים וסנדלים חדשים שהסנדלר עמוס היה מכין לכל ילד לפי מידת הרגל. אלו היו נעליים חומות או אדומות. ובנוסף היינו מקבלים גם בגדים חדשים. לכל אחד היה תא. היו מכניסים לו מכנסיים וחולצה רנדומליים. בפסח נתנו חולצות שהאימהות רקמו לכל ילד. זו הייתה חולצה שהיינו לובשים אותה רק בחגים.

בתקופה ההיא לא היו הרבה ממתקים אז כל יום שישי היינו מקבלים שתי קוביות שוקולד על יד הכרית. היו לנו אוספים כמו גולות, בולים, ברכות, עטיפות של וופלים, בובות קטנות שהינו מכניסים לביתן, מחקים. את כל האוספים האלה העברנו לילדים שלנו מה שהיה שווה והגולות גם לנכדים.

משחקים שהיינו משחקים – מחניים, הקפות, גולות, מרוץ שליחים, כדורסל, כדור עף. היו לנו משחקי אומץ כמו: לעלות למגדל המים שהיה מאוד גבוה, היה בית קירור שרק שם היו מים קרים שבשביל להגיע אליו הינו צריכים לעבור בדרך חולית שבקיץ היא היתה רותחת והינו עושים תחרות יחפים מי יגיע ראשון למים.

ברפת היה הר של גרעיני כותנה שהינו עולים עליו וקופצים ממנו. פעם בשנה הינו עושים יום הפוך ישנים ביום, ובלילה הינו מכינים אוכל, לומדים ומשחקים. פעם בשנה הינו עושים הגרלה של שמות הילדים בכיתות והינו מכינים מתנה במו ידינו לילד שהגרלנו את שמו ואז היינו עושים את פתיחת המתנות ומציגים בפני כולם.

בכיתה ה' התחלנו בפעילות בתנועת "השומר הצעיר". היו לנו פעילויות שונות כמו-משחקים בלילה, למדנו מורס והיינו מעבירים הודעות מקבוצה לקבוצה, היינו יוצאים למחנות ארציים ובונים מתקנים לשבוע ימים ביער. למחנות האלה היו מגיעים מכל הארץ ולכל שיכבה היה שם לגדוד שלה אנחנו היינו גדוד שדה. כך הכרנו חברים מקיבוצים אחרים וקשרנו איתם קשרים חבריים.

היו לנו טיולים בכל רחבי הארץ מדן ועד אילת. עם האוכל בתרמילים שסחבנו על הגב, וישנו בחוץ בשקי שינה. אלה היו טיולים ברגל והיינו צריכים להוכיח את עצמנו על עמידה בקושי ולעזור לחלשים יותר.

בשביל להכיר ילדים מחוץ לקיבוץ היה לנו את "מפעל האירוח" בכיתה ו' שבו היינו מתארחים בקיבוצים אחרים ולומדים איך לנסוע לבד באוטובוס. בכיתה ט' התארחנו במושבים וגם שם למדנו על חיי המשפחות. בכיתה י"ב התארחנו בחברה הערבית ולמדנו להכיר את אורחות חייהם (היום זה כבר לא ניתן בגלל המצב המתוח בינינו).

אלה היו חיי החברה שלנו בחינוך המשותף. מאד אהבנו אותם ולא נראה לי שהיום יכולנו לקיים חיים כאלה חופשיים ומלאי תוכן בלי מסכים וטלפונים.

הזוית האישית

סבתא אסתר: הייתה חוויה מאד מעניינת לספר ליותם את חוויות הילדות שלי על הלימודים ועל המשחקים שהיו בתקופת ילדותי יותם: היה לי מעניין לשבת ולהקשיב לסיפורים של סבתא על שנות ילדותה ולהיות איתה לבד.