מאגר סיפורי מורשת

נולדתי וגדלתי בקיבוץ אילון שבגליל המערבי. קיבוץ זה היה בעבר קיבוץ שיתופי, היום הרבה השתנה. בלילה היינו ישנים בבית הילדים, לא עם ההורים, החל מחזרתם של התינוק והאם מבית היולדות ועד סוף שנות החינוך. היינו חוזרים לבית הילדים בערב לאחר בילוי של כשלוש שעות עם המשפחה, שם קיבלה אותנו אחת המחנכות. אכלנו בבית הילדים את ארוחת הערב, שמענו סיפור והתארגנו לשינה. היינו 21 ילדים בקבוצה, קבוצת 'נרקיס'.

בילדותי

בלילה ב'לינה המשותפת' היו שתי "שומרות לילה" על כל הילדים שעד כיתה ז'. הן ישבו בחדר שבו היה אינטרקום שנקרא 'שמרטף' (מכשיר קשר) לכל בתי הילדים וכך יכלו לדעת איפה צריך עזרה. הן גם ערכו ביקורים לאורך כל הלילה בבתי הילדים. הייתה מחברת מיוחדת בה כתבו שומרות הלילה איך עבר הלילה, כמה פעמים אכל התינוק ומתי? בבית הילדים היה כל מה שצריך. כיתת לימוד, חדרי שינה, מקלחת, שירותים, פינת אוכל. היו ארבעה חדרי שינה וישנו יחד בנים ובנות.

היו משחקים מיוחדים ששיחקנו לאחר "כיבוי האורות" כששומרות הלילה חשבו שאנחנו ישנים. במבט היום, העובדה שלא ישנו אצל ההורים נראית לי מאד לא נכונה, אבל אז בהחלט אהבתי את הלינה המשותפת, לכן לא נכון לדעתי לשפוט בעיניים של היום את מה שהיה אז.

הזוית האישית

רוני: שמחתי ללמוד עוד על סבתא שלי מכיוון שלא ידעתי עליה את כל הדברים שלמדתי בתכנית הקשר הרב דורי.