מאגר סיפורי מורשת

שמי תמר שיף, נולדתי בקבוצת שילר בתאריך 31.12.1946 להוריי מלכה וזאב הוכברג. קבוצת שילר הייתה קיבוץ קטן עם מעט ילדים שהתנהל לפי הכללים של הקיבוצים. מלידה הוכנסנו לבית התינוקות כשההורים רואים את הילדים שעות בודדות ביום.

הזיכרון הכי חזק שלי מהגן הוא שהיו מכריחים לישון בצהריים. המטפלת הייתה עוברת בודקת שכולם מסתכלים על הקיר שלא ידברו אחד עם השני.

למזלי דברים משתנים. בשנת 1950 התחיל הפילוג בתנועה הקיבוצית. ילדי הקיבוץ נאלצו לעזוב את בית הספר בגבעת ברנר ועברו ללמוד בבית ספר שנפתח אצלנו. היו מעט ילדים בשכבה, וכל שנתיים היו עולים לכיתה א'. בשנה שהייתי צריכה לעלות לכיתה א' היינו חמישה ילדים בלבד, לכן פתחו לנו כיתה א' בגן. בשנת הלימודים נכנסנו לכיתה ב' שהייתה משותפת עם כיתה ג'. ככה למדנו גם בכיתה ג' – ד' בסך הכל 12 ילדים.

בשנה השלישית הוחלט שכולנו נשארים בכיתה ד'. אל הכיתה צורפו ילדי חוץ. כך הכרתי את אראלה  מטל שהיא אחותי עד היום. כיון שבית הספר היה בקיבוץ, היינו אוכלים ארוחת בוקר בבית הילדים וברבע לשמונה היינו הולכים לבית הספר. את החלב היו מביאים מהרפת למטבח ושם היו מרתיחים אותו. החלב היה שמן, מסריח והיה עליו קרום. בכל ארוחת בוקר היינו צריכים לשתות כוס חלב. אני וגרשון קרמיש ז"ל היינו יושבים ומסתכלים על הכוס והכוס הייתה מסתכלת עלינו, עד שהגיע הזמן לשיעור השני בבית הספר ואז שחררו אותנו שנרוץ לכיתה.

לחברת הילדים היה חדר אוכל נפרד ומחסן בגדים נפרד ומגיל צעיר היינו עובדים בחדר האוכל של חברת הילדים ובמחסן. היינו מנקים את בית הספר.

מכיתה ו' ומעלה היינו עובדים גם במשק החי, והבנות עבדו גם בבית הילדים שעתיים בכל יום. בית הספר היה נחשב בית ספר חקלאי, לימדו אותנו חוץ מהלימודים הכללים גם לגדל מטעים ואיך עובדים ברפת ובלול. חלק מהמורים גרו באזור, ברחובות בעיקר, והם היו מקצועיים, לעומת חברי משק שבסידור העבודה סדרו אותם להיות מורים כי הייתה להם תעודה מהאוניברסיטה. מכיתה י' היינו נוסעים לעזור בחקלאות בקיבוצים אחרים: בכיתה י' היינו שבועיים בעין גדי, בכיתה י"א היינו שבועיים בקיבוץ צאלים. בכיתות י' – י"א היו לנו שיעורי גדנ"ע (גדודי נוער). המדריכים היו חייל וחיילת שתרגלו איתנו הליכה בסך ותרגילים צבאיים, ביניהם גם קפיצה מגג לשמיכה שהוחזקה על ידי הילדים. אני כמובן לא קפצתי. שיא הפעילות היה שלמדנו לירות ברובה צ'כי וגם עשינו מטווח. אני כמובן יריתי בעיניים עצומות ולא פגעתי במטרה. כיתה י"ב הייתה כיתה מיוחדת. עברנו ללמוד בכיתה ה"מקובצת" בבית ברל. כיתה שאליה הגיעו ללמוד תלמידי י"ב מבתי ספר קיבוציים מכל רחבי הארץ, מקיבוצים שהיו בהם תלמידים מועטים בשכבה. הלימודים היו ברמה גבוהה מאוד ואינטנסיביים. למדנו שבועיים רצוף כולל שבתות. בחופשים למדנו חצי מהחופש ובנוסף ימי הלימוד היו ארוכים ושנת הלימודים נגמרה אחרי חופשת פסח. היתרון  בשנת הלימודים הזאת היה המצב שכל אחד עומד בפני עצמו. בקיבוץ אתה נולד למשפחה מסוימת שלרוב יש כבר דעה כללית על המשפחה וכך אתה נשאר במצב מסוים לטוב ולרע. בכיתה י"ב "המקובצת" כל אחד היה צריך להתמודד עם מורים שלא מכירים אותו, וחברים לכיתה שהוא לא מכיר. רצינו להיות בין הטובים, כך שזו פעם ראשונה שכל אחד ואחת מאיתנו היה צריך להוציא את המיטב מעצמו.

הלינה המשותפת:

מלידה עד כיתה י"ב גרנו בבתי ילדים. אצל ההורים היינו ישנים רק כשהיינו חולים או מדי פעם בימי שישי. שומרת הלילה ידעה מה קורה איתנו יותר מאשר ההורים. אבל קבוצת שילר לא היה קיבוץ כל כך שמרן, היו ילדים שישנו קבוע בבית ההורים והכול היה בסדר. אני אישית מאוד אהבתי את הלינה המשותפת.

הזוית האישית

סבתא תמר: שתמשיכי להיות מקסימה אוהבת ורגישה כמו שאת היום

יובלי: תודה על הזמן שהקדשת לי ועל הסיפור היפה תמשיכי להיות סבתא מעולה.