מאגר סיפורי מורשת

שמי רותי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי תומר, יחד אנו מעלים סיפור מחיי ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

במסגרת התכנית מצאנו תמונה מיוחדת בעלת משמעות עבורי. בתמונה שבחרנו, מצולמות אמי ואני על ידי צלם מקצועי. התמונה צולמה ביום האחרון שלנו בווינה, כמשפחה, לפני שעלינו לארץ ישראל.

סבתא רבתא רותי ואמה ביום האחרון שלהן בווינה

נולדתי בוינה בשנת 1935. הוריי היגרו לווינה מפולין והיו מאוד מאושרים שם, היו לנו הרבה חברים וטיולים. כמה שנים קודם לכן, אבא שלי עלה לארץ בתור חלוץ ציוני וחזר לווינה כדי להתחתן עם אימא שלי. אימא שלי רצתה להישאר בווינה ואבא שלי רצה לעלות לישראל.

בשנת 1936 האוסטרים בחרו בהיטלר כראש ממשלה וקיבלו אותו בשמחה. אבא שלי הרגיש שמסוכן לחיות בווינה ורצה לעלות לארץ, אך אימא לא הסכימה. הם חיו תחת השלטון של היטלר בין השנים 1936 ועד 1938, אבל כשפרצה מלחמת העולם השנייה וכשהיטלר פלש לפולין, אבא הבין את הסכנה והם החליטו יחד לעלות לארץ.

הייתה לאבי חנות ובית חרושת לבדים וסריגה, הוא קם בבוקר לעבודה ובצהרים כאילו יצא להפסקת צהרים, אבל בעצם הגיע לתחנת הרכבת עם מזוודה ואימא שלי ואני חיכינו לו בתחנה. משם נסענו ברכבת לזגרב ביגוסלביה, שם היה אח של אבא. אני הייתי בת 3.

משם עלינו לארץ באונייה, ב- 20 לאוקטובר הגענו לארץ. אני קוראת לזה "הלידה השנייה שלי", כי אילו היינו נשארים בווינה, אני לא יודעת מה היה עולה בגורלנו.

הזוית האישית

סבתא רבתא רותי: מאד נהניתי מהמפגשים המשותפים עם תומר, מהשיחות איתו, המשחק המשותף, ההזדמנות לספר לו את ההיסטוריה שלי וגם מהזמן המשותף שלנו יחד בבית הספר בכיתה שלו.

תומר הנכד המתעד: היה לי מאד כיף במפגשים, התעניינתי לשמוע את הסיפור המעניין של סבתא רבתא רותי. נהניתי לשמוע את הסיפור שלה, שלא שמעתי אותו לפני כן. בנוסף אהבתי גם את הזמן איתה בכיתה, במשחקים ובשיחות שלנו.