מאגר סיפורי מורשת

שמי עידן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את מסע חייו של סבי, מאיר שמואל, ומעלה את סיפורו אל מאגר המורשת של התכנית.

סבי נולד בישראל בתאריך 11.11.1950 והוריו – בתיה ויואל יבדל"א – נולדו בעיראק. סבא נולד בקיבוץ נווה אור שנמצא בעמק בית שאן. ההורים שלו עלו מעיראק וסבא מספר שההורים שלהם היו עשירים מאוד. לדוד של סבא רבא שלי היה בעיראק מפעל לחלבה ולשמן. סבא רבא וסבתא רבתא עלו מעיראק בעזרת הסוכנות היהודית דרך ירדן. ככה הם הגיעו לקיבוץ נווה אור שנמצא על הגבול, ושמה שניהם גם הכירו והתחתנו.

סבא שלי קיבל את השם מאיר על שמו של רבי מאיר בעל הנס והוא סיפר לי שאמו אמרה לו שהיא נטעה עץ על השם שלו בקיבוץ. כשסבא שלי היה בגיל שנה, הוא עבר עם הוריו ליפו, שם הם גרו בבית משותף עם ערבים. בבית היו כמה יחידות דיור והיה הול משותף. קראו לשכנה הערביה אכרם והיא מאוד אהבה את סבא שלי, סבא שלי זוכר אותה עד היום. אחר כך הם עברו לבני ברק, שם סבתא של סבא שלי התגוררה. לסבתא שלו היה כלב שקראו לו ג'וני, כלב שחור קטן וסבא שלי אהב אותו מאוד ושיחק איתו הרבה. כשסבא שלי התגייס לצבא הם עברו לרמת גן.

סבא מספר שבילדותו הוא וחבריו שיחקו בכדורגל, חמש אבנים והרמת משקולות – הם בנו משקולות מפחים של זיתים, שמו בטון עם ברזל באמצע וככה עשו משקולות. בבני ברק סבא שלי התחיל ללמוד בבית ספר דתי בכיתות א-ב ואחר כך עבר ללמוד בבית ספר ממלכתי "קוממיות". סבי סיפר לי שאחר הצהרים הוא היה יורד למטה וכך היה נפגש עם חברים שלו. אם הוא לא היה פוגש אותם, הוא היה הולך מתחת לבית שלהם וקורא להם. סבי אמר לי שזאת הייתה תקופה יפה, תקופה שבה לא קנו צעצועים והם שיחקו במשחקים מוכרים ופשוטים או שהם הכינו משחקים.

לסבא שלי יש שלושה אחים: אלי, גילה ואורי. הוא סיפר לי שהיחסים עם האחים היו ועדיין טובים מאוד. הם חיו באותו חדר ועזרו אחד לשני ובעיקר עזרו לאימא שלהם שהייתה עקרת בית. סבא רבא שלי, יואל יבדל"א, עבד בדואר והוא סיפר לי שהוא עבד גם שעות נוספות והלך לסניפים אחרים במהלך היום כדי שיוכל לפרנס בכבוד את משפחתו. סבי סיפר לי שהם חגגו את חגי ישראל ביחד כל המשפחה, והוא אהב מאוד את המאכלים: קובה אורז וקובה סלק, טבית, קציצות ירק ועוד הרבה מאכלים טעימים. סבי סיפר לי שהוא זוכר עד היום את הריח של הטבית שהיתה על הפלטה כל הלילה.

שירות צבאי

סבא שלי התגייס לנח"ל סיני. הוא עשה טירונות במחנה 80 שבעה חודשים ואז שירת בסיני. בשנת 1968 סבא שלי השתתף במלחמת ההתשה והוא סיפר לי שהוא התמודד עם מצבים מורכבים שכללו ירי נגד האויבים. מלחמה זו הייתה מלחמה בין ישראל למצרים. המלחמה החלה כיוזמה מצרית להתשת ישראל תוך הפרת הסכם הפסקת האש שסיים את מלחמת ששת הימים. סבי סיפר ששירותו הצבאי והלחימה במלחמה זו דרשו ממנו יכולות רבות להתמודד עם לחימה לא פוסקת.

אחר כך סבא שלי השתחרר והתחתן עם סבתא שלי. בשנת 1971 במילואים הוא עשה הסבה לתותחנים ואז עשה חודש מילואים בבלוזה בסיני, אחר כך סיים את המילואים. חודש לאחר מכן החלה מלחמת יום כיפור. סבא שלי סיפר שהגיע אוטובוס ולקח אותו למלחמה. שאלתי את סבא האם הודיעו לו שבאים לקחת אותו ומגייסים אותו למלחמה, סבא סיפר שאף אחד לא התקשר ולא הודיעו לו, הגיע אוטובוס לשכונה והוא היה צריך להתארגן מהר, להיפרד מכולם ולעלות לאוטובוס. הפרידה הייתה מורכבת, מכיוון שדודה שלי הייתה אז בת חודש וסבתא נשארה איתה כאם צעירה לבד. האוטובוס הביא אותם לראש פינה שם כל הנשק היה מאוחסן והביאו להם נשק.

אחרי ששלושה חודשים של מילואים נתנו להם חופש לשבוע. סבא שלי שמח מאוד, כי הוא רצה לראות את דודה שלי, שעזב אותה כל כך קטנה. שאלתי את סבא איך הוא היה בקשר עם סבתא שלי. סבא סיפר לי שהייתה ניידת עם 20 טלפונים והניידת הזאת הייתה מסתובבת ברמת הגולן וככה הם היו מתקשרים הביתה.

סבא נלחם ברמת הגולן במלחמת יום כיפור. הוא סיפר שהסורים הגיעו עד גשר בנות יעקב, וכשהגיעו לשם הם עצרו, כי הם פחדו שיעשו להם הפתעה ואז המלחמה התהפכה. סבא סיפר שכל יום הם היו מטווחים לכיוון סוריה בסביבות השעה 14:00. היה חורף קשה עם הרבה שלג, הצבא נתן להם בגדים מתאימים וסבא סיפר שהוא והפלוגה שלו הגיעו לתל פאריש – תל פרס, אבל אז הרחיקו אותם ואז הם הגיעו לצומת מעץ – 30 ק"מ אחרי קוניטרה ו-30 ק"מ לפני דמשק, שם הם מצאו מקום ושמו תנור עם נפט, היה חם בחדר והם לא רצו לצאת. סבא שירת במילואים שבעה חודשים, מכיוון שחילופי האש נמשכו עד מאי 1974 בחזית הסורית ברמת הגולן וזאת הייתה מלחמת ההתשה במובלעת הסורית. עם סיום שירות המילואים הוא חזר בשמחה למשפחתו.

במלחמת לבנון בשנת 1982 גייסו את סבי והוא הגיע לחיפה, עשה מילואים, הוא לא הצטרף ללחימה בלבנון. סבא סיפר שרצו להכניס אותו ללבנון, הוא הגיע לפיקוד בצפון שהיה בצפת וראיין אותו רב סרן שאמר לו שהוא שולח אותו ללבנון. סבא שלי לא רצה אחרי המלחמות שהשתתף בהן, אז סבא אמר לו שהוא לא יודע עם מי הוא מתעסק. סבא אמר לו שהוא ילך ללבנון רק אם הקצין ילך גם ללבנון. הקצין אמר לו: "צא החוצה", ואחר כך קרא לו ואמר לסבא שיש לו תפקיד טוב בשבילו – לחלק דואר בבסיסים וכך היה.

סיפור ההיכרות עם סבתי סולי

דודה של סבי, טובה ז"ל, גרה ליד ההורים של סבתא שלי. סבתא רבתא שלי, מרי ז"ל, הייתה תופרת והיא תפרה שמלות לדודה שלו וגם לאימא של סבא, סבתא רבתא שלי. אימא של סבא ראתה את סבתא שלי וביקשה מאחותה שתעשה היכרות וככה היה. דודה של סבי שאלה את סבתא רבתא שלי ז"ל אם היא מוכנה להכיר לבת שלה את סבא שלי. סבתא רבתא שלי ז"ל שאלה את סבתא שלי, סבתא שלי הסכימה וככה הכירו בין שניהם.

הם גרו באור יהודה בדירה של סבא רבא שלי מרדכי סביל ז"ל וסבתא רבתא שלי מרי סביל ז"ל. אחר כך הם קנו דירה בחולון וככה עברו לחולון. בחודש ספטמבר בשנת 1971 נולדה דודה שלי יפית. בשנת 1977 נולדה אמי – מירב ואחר כך נולד יוסי בשנת 1987. אחריו נולדה מיכל בשנת 1990. סבי סיפר לי שהיה לו חשוב מאוד שילדיו ילמדו ויצליחו. הוא גם אומר לי שחשוב להשקיע בלימודים ובתחומים נוספים והוא גאה בי מאוד.

תחביבים

סבא התחיל לנגן בחליל בבית הספר ובגיטרה התחיל לנגן בגיל 12. היו בשכונה ילדים שניגנו והוא הצטרף אליהם ובגיל 15-16 הוא התחיל ללמוד אצל מורה פרטי. הוא שילם 30 לירות בחודש ולמורה קראו שלמה, הוא לימד ברחוב בורכוב בתל אביב. סבי סיפר לי שהוא חסך כסף וקנה גיטרה חשמלית ואהב מאוד לנגן.

הזוית האישית

סבא מאיר: שמחתי לספר את סיפור חיי לנכדי הראשון עידן. אני חושב שחשוב מאוד לספר ולשתף את הנכדים בסיפור החיים. בנוסף לכך זכיתי לזמן איכות עם נכדי. כפי שאמר יגאל אלון "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".

עידן הנכד המתעד: למדתי להכיר את סבא יותר טוב וגיליתי עליו פרטים שלא ידעתי. אני שמח שהיו לי מפגשים עם סבא בהם שמעתי על ילדותו וחייו. לא ידעתי שסבא למד לנגן על חליל. כששמעתי את זה, התרגשתי מאוד, כי גם אני ניגנתי על חליל בבית הספר היסודי.