מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא שלי, חיים צ'רטוק, נולד בשנת 1919 בקרמינצ'וג שבאוקראינה.

כשהנאצים פלשו לברית המועצות בשנת 1941 סבא רבא שלי שירת בצבא ברית המועצות, בתור טנקיסט. ב-22.6.1941 כשהנאצים פלשו לברית המועצות הם תקפו בין היתר את הגדוד שלו, והוא בין היחידים ששרדו. בנובמבר 1941 סבא רבא שלי הצליח לחזור לביתו, כדי לראות מה שלום משפחתו. בביתו הוא ראה את הוריו ואחותו, ואיך הנאצים פולשים לביתו ולוקחים את משפחתו במטרה להרוג אותם. הוא התחבא מהנאצים והם לא גילו אותו. שאר משפחתו הצליחה לעזוב את העיר, לפני שהנאצים פלשו לשם. בהמשך שירותו הצבאי, הוא שירת בתור חייל רגלי והגיע עד בודפשט. בדרך הנאצים תפסו אותו והוא נלקח  בשבי. בעזרת נחישותו והאומץ שלו הוא הצליח לברוח מהשבי, ולהמשיך להילחם נגד הנאצים. הוא הצטרף לפרטיזנים כדי להמשיך להילחם נגד הנאצים. בהמשך הוא גם הועבר להילחם בחזית היפנית. סבא רבא שלי היה בן אדם מאוד אמיץ, היה לו אכפת מאחרים והוא תמיד דאג לכולם. ועל כן, הוא קיבל הרבה מדליות. הוא קיבל מדליית גבורה ואומץ ומדליות על שחרור מדינות.

סבא רבא שלי התחתן, ונולדה לו ילדה אחת, שהיא סבתא שלי וקוראים לה זינה ז"ל. תמיד היה להם רצון לעלות לארץ ישראל שהיא המולדת של העם היהודי, כי היה מאוד קשה לקיים אורח חיים יהודי, בברית המועצות. הם סבלו מאנטישמיות ושנאה מהסביבה.

בשנת 1990 סבא רבא שלי ומשפחתו עלו לארץ והתגוררו בחיפה. סבא רבא שלי נפטר אחרי חמש שנים אבל, לפחות הוא עלה לארץ, והגשים את החלום שלו.

ברוסית השם חיים זה פימה, לי קוראים פליס ואני קרויה על שמו. זה ממש כבוד בשבילי להיות הנינה שלו ולהיות קרויה על שמו.

המדליות שסבא רבא שלי קיבל

הזווית האישית

פליס: מאוד נהניתי להכין את העבודה על סבא רבא שלי, בזכות העבודה הכרתי אותו יותר לעומק, למדתי עד כמה הוא היה בן אדם אמיץ, שלא פחד משום דבר, ותמיד התחשב ודאג לכולם. הוא היה מוכן לסכן את חייו האישיים, בשביל אחרים ונלחם ולא וויתר למרות שלפעמים היה לו קשה. הוא אף פעם לא הראה שקשה לו ותמיד היה בן אדם חיובי ואופטימי.