מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הכתובה והכרית ששרדו את השריפה במרוקו

סמל ביה"ס
תלמידים בביה"ס
חפצים חשובים במשפחתי

סבתי יפה שושן, נולדה ב-1955, בטרודנט שבמרוקו, לאביה יצחק ואמה סימי וייצמן.

בשנות ה-50 המוקדמות סבא וסבתא רבא שלי, ביחד עם שלושת ילדיהם הראשונים, התארגנו יחד עם קבוצת צעירים לבריחה ממרוקו לארץ ישראל.

כאשר נודע לשוטרים הערבים הם נכנסו למלח (גטו) ושרפו את בתי היהודים. בין יתר הבתים שנשרפו היה ביתם. הדברים היחידים שניצלו היו הכתובה של סבא רבא יצחק וסבתא רבתא סימי, ושתי תמונות של רבנים. חלק מאותה קבוצה החליטה להישאר על מנת שלא יתנכלו לייתר המשפחה עד יעבור זעם.

הכתובה שניצלה, נוצרה במרוקו לקראת חתונתם של סבא וסבתא רבא. הכתובה הייתה עשוייה ניר מיוחד ומידותיה 30ס"מ X 37 ס"מ.

שלוש שנים לאחר מכן התארגנה קבוצה נוספת ביניהם סבא וסבתא רבתא שלי ועלו לארץ, בעליה הזאת הביאו איתם כל מיני חפצים. ביניהם הכרית של הברית, כיום תלויה בסלון ביתה של יפה, ביתם השלישית.

הכרית נמצאת בשושלת משפחת ויצמן מזה שישה דורות. לפני 6 דורות, במרוקו, נולדו 3 בנות לאחת הסבתות, והיא מאוד רצתה בן.

כשנולד לה בן, רב הקהילה הביא לה מתנה כרית. הבן שנולד לסבתא הזאת, נימול על כרית זו כאשר הסנדק החזיק את הכרית. ומאז, כל בן זכר שנולד בשושלת ויצמן נימול על כרית זו.

הכרית עוברת מדור-לדור, ובכל דור הזכרים נימולים עליה.

כשסימי ויצחק עלו ארצה, הם השאירו במרוקו המון רכוש, כסף, וזהב, אבל את הכרית היה חשוב להם להביא עימם, בגלל הערך הרגשי ובגלל שהכרית מאוד יפה!

כאשר נשרף ביתם, הכרית הייתה בין הדברים היחידים שלא נשרפו.

משפחת ויצמן המורחבת הינה משפחה מאוד גדולה, והרוב בה בנים. השתמשו בכרית זו פעמים רבות, אך יופייה נשאר!

הזוית האישית

יהלי: הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בביה"ס

מילון

מלאח
שמו של הרובע היהודי בערי מרוקו. ב-1438 הוקם המלאח הראשון בעיר פאס. מאוחר יותר הוקמו מלאחים נוספים במרקש ובמקנס. עד המאה ה-19 המלאח נתפש כמאפיין של עיר הבירה, אך לא בהכרח של ערים אחרות. הסולטאן מולאי סלימאן שינה זאת והפך את המלאח לתופעה נפוצה ברוב ערי מרוקו.(ויקיפדיה)

ציטוטים

” ומאז, כל בן זכר שנולד בשושלת ויצמן נימול על כרית זו.“

הקשר הרב דורי