מאגר סיפורי מורשת

יש בחיים רגעים שחשוב מאוד לחלוק עם אנשים יקרים ואהובים. השנה, דודה שלי, אלכסנדרה, שעובדת כאחות במחלקת טיפול נמרץ פגים בבית החולים רמב״ם, קיבלה ״אחות מצטיינת״. כל המשפחה מאוד שמחה וחיכתה לטקס הענקת התעודה כדי להגיע ולחלוק את החוויה המרגשת יחד עם דודה שלי, הממה, אילוצי קורונה. הדודה הודיעה לנו שמותר להביא שני מלווים לטקס. דודה שלי לא חשבה פעמיים ובחרה באמילי ושרון (הילדים שלה) והם ליוו אותה לטקס. היא התלבשה מאוד יפה וחגיגי ולבשה שמחה חדשה שקנתה לכבוד האירוע. הדבר היחיד שהיא אינה אהבה בשמלה היו הכפתורים, וכאן מגיע החלק של ״גלגולו של חפץ״.

כששמעה, סבתא שלי הוציאה בהתרגשות רבה קופסא עץ עתיקה שבתוכה שמורים כל מיני דברים יקרים לה כגון: מכתבים, גלויות, ברכות, הזמנות ובין היתר כפתורים של אמא שלה. היא הציעה לדודה שלי לשים את הכפתורים של אימה במקום הכפתורים אשר היו בשמלה. דודה שלי מאוד התלהבה מנראות השמלה עם הכפתורים ״חדשים״ וסבתא שלי מאוד התרגשה מהמחשבה שגם אימה הולכת איתה לטקס וגאה בה מלמעלה.

השמלה עם הכפתורים

שאלתי את סבתא שלי למה הכפתורים האלה היו כל כך יקרים לה והיא סיפרה לי שהיא זוכרת איך היא קנתה אותם יחד עם אמא שלה. זה היה בשנות ה- 60 של המאה הקודם כאשר סבתא שלי הייתה ילדה. הילדות שלה הייתה שונה מהילדות שלי, גם במבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית. לא היה שפע והיה מחסור כמעט בכל דבר ולכן, הכפתורים האלו היו סוג של אוצר ובשביל סבתא שלי ואמא שלה.

במשך שנים ארוכות סבתא רבתה שלי תפרה בגדים לעצמה ולסבתא שלי והעבירה את הכפתורים מבגד לבגד. כאשר סבתא רבתה נפטרה סבתא שלי שמרה אותם כמזכרת על ילדותה ועל אמא שלה, דודה שלי הייתה ממש מחוברת לסבתא שלה והיא סיפרה לנו אחרי הטקס שהיא כל הזמן הרגישה את הנוכחות של סבתא שלה לידה כאשר הייתה לבושה בשמלה עם הכפתורים.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, לצד עבודת שורשים, בשנת לימודים תשפ"ב