מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא לאה לולאי ואקיל וקראו לי לאה רוקח לפני הנישואים.

נולדתי ב-10/4/60 באשקלון שבישראל.

שמי לאה, על שם דודה של אבי. אבי מאוד אהב את דודה לאה ורצה להעניק לה כבוד.

הורי, שלה ושאול רוקח, נולדו בתוניס ועלו ארצה. הכירו אחד את השני במושב זוהר, במועצה האזורית לכיש. הם התחתנו וגידלו את 5 ילדיהם (נינה, לאה, חווה , עמוס ויעל) במושב זוהר.

כשהייתי בת 17 עברנו דירה למושב נהורה. אבי שאול עבד תחילה כחקלאי ומגדל עופות ואמי באותה תקופה הייתה עקרת בית וגידלה אותנו. אנחנו הילדים היינו שותפים פעילים בעסק המשפחתי שאבי ניהל. היינו דואגים להאכיל את העופות, גידלנו את האפרוחים. אחי עמוס לא נטל חלק בעשייה, הוא היה בן יחיד מפונק😂.

לאחר מכן אבי עבד במחלקת תחזוקה של המועצה, הוא היה אחראי מים ואחראי על הבריכה האזורית. אמי גם השתלבה בניהול הבריכה האזורית.

אני ואחי למדנו בבית הספר דוד שמעוני, רבקה גובר כיום. ולאחר מכן למדנו בפנימיה בנחלת יהודה שבראשון לציון.

אני זוכרת שבילדותי אני וילדי המושב בנינו מחנה והיינו משחקים בחבל ובקלאס. היו לי חברות טובות בשם ירדנה משרקי ולאה מימוני. היינו מבלות את שעות אחר הצהריים ואוכלות ארוחות ביחד, מטיילות בשטחים החקלאיים של המושב. בתקופת בפנימיה בנחלת יהודה הייתי חוזרת הביתה פעם בשבועיים, היה לנו סדר יום בפנימייה, בשעות הבוקר היינו לומדים ואחרי הצהריים תורנויות מטבח וחקלאות.

גויסתי בשנת 1978 לחיל השריון, בתפקיד מרכזנית. שירתי בבסיס רפיח באוגדה 440. במהלך השירות הצבאי הכרתי את בן זוגי לעתיד דוד לולאי. לאחר שהשתחררתי התחתנתי עם דוד ונולדו שלוש בנותי, ניצה, מיכל ורותם, כעבור שבע שנים נאלצנו אני ודוד להיפרד וגידלתי את שלוש בנותיי לבד כאם חד-הורית. עבדתי במספר עבודות כגון: מטפלת בילדים בגנים, בייביסיטר. הייתי אחראית תחזוקה של קבוצת כדורגל. כעבור מספר שנים לאחר הגירושים הכרתי את אבנר, אלמן עם שלושה ילדים  וגידלנו יחדיו את ששת ילדינו בהמון אהבה, שותפות וחוויות משפחתיות. התחתנו בשנת 2003 ונולדה לנו בשנת 2004 ליאורה, במקור ליאור. חיתנו יחדיו את ששת ילדינו ונולדו הנכדים, כיום יש 13 נכדים שאותם אנחנו מפנקים באהבה, מטעמים ומפגשים משפחתיים.

התחביב המועדף עליי הוא לטייל בארץ ובחו״ל ולהיות תמיד בעשייה של נתינה לזולת. החלום שלי הוא לעסוק בחסד ולעזור במתן מזון, חפצים וכו׳. המוטו שלי בחיים הוא ״ואהבת לרעך כמוך״ כלומר לכבד את הזולת, לכבד ולעזור לזולת.

הזוית האישית

זיו: כשכתבתי עם סבתא את הסיפור היה לנו זמן ממש טוב וצחקנו הרבה ביחד. הפעילות ממש חשובה כי לי ולסבתא היה זמן ממש טוב ומהנה לאורך הפעילות.