מאגר סיפורי מורשת

שמי שיר סעדון, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי להשתתף בתכנית עם סבתא שלי, חנה רביב.

בית ילדותי

נולדתי בשנת 1944, בעיר מרקש שבמרוקו, לאמי רחל לבית סויסה ולאבי אליהו אלבליה. משפחתי מונה כשבעה אחים מהגדול לקטן: דוד, משה, מסודי, שמעון, סול, חנה ויעקב. בהיותי בת ארבע עברתי לגור אצל פרחה דודתי, אחות אבי. דודתי העניקה לי חינוך, השכלה ואת כל אשר אהבתי, מהגן וכן הלאה. אצלה נהגנו לחגוג, כל המשפחה יחד, חגים ושבתות.

 הורי רחל ואליהו

אבי אליהו

אבי היה סנדלר במקצועו. ידע לגשר ולפייס בזמן בעיות שצצו להן, בעיות במשפחה. בנוסף, דאג ופירנס את משפחתי בכבוד רב. אבי, היה אדם שמח בחלקו, צנוע שאהב את כל הסובב אותו, עזר לנזקקים וטיפל בכל צרכי המשפחה והקרובים לו. להורי נולדו שבעה ילדים: ארבעה אחים ושלוש אחיות. הבכור היה דוד אחריו משה, מסודי, שמעון, סול, חנה ובן הזקונים יעקב. כולם נשואים עם ילדים.

אמי רחל

אמי הייתה עקרת בית מיוחדת עם תכונות של אמן. נהגה להכין כלים שימושיים מחימר, היתה שורפת אותם בשרפת "בור", נהגה להכין מחרוזת מאבני חן. עוד היתה אמי, מיילדת נשים אמידות שרוצות ללדת בבית. כאשר מחלת הטיפוס התפשטה, ידעה אימא לחסן את האנשים. אימא, הייתה אהובה ומכובדת ואף הייתה לה כניסה חופשית אל רבי פנחס ז"ל, הרב הגדול של מרקש.

מקור השם אלבליה: בספרו של יואל קרמר, נכתבה ביוגרפיה של הרמב"ם שהיה חלק ממגורשי ספרד עם משפחתי באותם הימים. בספר מוזכר שם משפחת אבי, אלבליה במילים: "אצל רבי יצחק אבן אלבאליה שהיה חברו ושותפו… יצחק אבן אלבאליה, שיבח את יוסף אבן מיגאש באומרו שסגולותיו האישיות עולות על אלה של בני דורו…"

ילדות הוריי

ההורים של אמי, רחל (ז"ל) גרו ב"אסני", מקום מאוד יפה שהיו מגיעים אליו תיירים רבים כדי לנפוש. מקום מגוריו של אבי, אליהו (ז"ל) הוא "סאפי" או כמו שנהגו לומר המקומיים "אספי", מקום בו גידלו תמרים משובחים. לאחר תקופה עברו הורי להתגורר בקזבלנקה. דודתי פרחה, אחותו של אבי, גרה במרקש ושם גידלה אותי מגיל 3 עד 8 שנים ומשם המשכתי את לימודי בבי"ס בקזבלנקה.

העלייה לארץ

רקע היסטורי

בשנת 1955 היה גל של פרעות אנטישמיות מצד המוסלמים. היו משפחות יהודיות שמצאו מחסה בארצות אחרות וחלק עלו לארץ בחשאי, מבלי לעורר את זעמם של המוסלמים. באותם הימים, התרחשו מעשי אלימות שכוונו כנגד הרשויות הצרפתיות כחלק מהמאבק המרוקאי לעצמאות כנגד השלטון הצרפתי. על כן, הערבים ראו בעלייה לישראל חיזוק של מדינת ישראל הצעירה שמתפתחת.

העלייה לארץ הייתה קשה ובלתי לגלית. לא עברנו בדיקות רפואיות ולא רישום גלוי. כל ההכנות נעשו בשקט, מתחת ל"רדאר" באופן לא חוקי. נציג של סוכנות היהודית הנחה את הורי לקחת מעט בגדים ולהשאיר את הבית מסודר כדי שהמוסלמים לא יבחינו בכך. עוד, הנחה נציג הסוכנות את המשפחה לצאת בחושך, בצאת השבת לקצה הרחוב, לשם יגיע רכב מוסווה לאסוף את המשפחה למחנה. כמובן שהציונים שילמו כספים כדי להעביר עוד מספר משפחות בסתר.

מי ששהה בתוך המחנה היו אלו שעמדו לעלות ארצה, בצורה חוקית. שבוע שלם היינו מחוץ למחנה מצאת השבת עד יום חמישי. בשעה 12:00 בלילה קראו למשפחה שלנו להצטרף להפלגה היוצאת למחורת היום, בשעה 13:00 של יום שישי, ערב יום הכיפורים.

ההפלגה מקזבלנקה

ביום שישי, ערב יום הכיפורים ט' תשרי, תשט"ז. אחד המראות היפים שראיתי בחיי. לאחר מספר שעות של הפלגה, כל האנשים שהיו בבטן האונייה "הפכו" אותה ללבנה. כולם לבושים לבן, עטופים בטליתות. בעיניי זה היה מחזה מדהים ובלתי נשכח. ההפלגה הייתה באונייה ששמה "ארצה". כשהגענו לאיטליה התעכבנו שלושה ימים מפני שבארץ התחוללה מלחמת סיני.

הגעה לארץ

בתאריך 05.11.1956 עגנה האונייה "ארצה" בנמל חיפה. מחיפה נסענו ישר לקרית גת, מקום מגורינו. היו שם "הפחונים". קיבלנו ציוד ראשוני כגון: שמיכות, שולחן, כיסאות, מיטות ברזל ועששיות-נפט להאיר את הלילה. ההסתגלות הייתה קשה, פעמים רבות לא יכולנו לישון בגלל רעש הגשם היורד על גג הפח ועוד…

העלייה של שנת 1956, יעודה להתיישבות בנגב, התיישבנו, כל העדות שדיברו בשפות שונות, היה  מאוד קשה להבין אחד את השני. כך, העולים יחד עם אבי, יצאו לעבוד בשתילת יערות, צעירים ומבוגרים כאחד. לכולם היה מוסר עבודה והמטרה המשותפת עמדה לנגד עיננו.

עברית, ערבית וצרפתית

בזמנו, שהתחלתי לבקר בבית הספר, בקשתי מחברות שלמדו איתי, לדבר אך ורק בעברית, כדי לדבר כמו צברית. כיום, אני מצטערת שלא שמרנו על השפה. אומנם, ההורים שלחו אותנו ללמוד עברית, שנתיים לפני העלייה. אך, למדנו מס' מילים בודדות.

לימודים בתיכון

בית ספר מקצועי לבנות "אורט" מנהל בי"ס היסודי בקריית גת, יצחק יאיר, הציל אותי יחד עם שתי חברות ששמן, סימה עמר ואביבה בן חמו. כך, שרשם אותנו לפנימייה בבני ברק, מקצועי לבנות, "אורט". בבוקר לימודי מקצוע ואחה"צ לימוד עיוני. חלק מהבנות בחרו בכלכלה אולם, אני וחברותי בחרנו במגמת תפירה. בתחילה היה לנו קשה, להיות חודש ימים מחוץ לבית, אבל עם הזמן הסתגלנו למציאות, של לימודים מהבוקר עד הלילה.

כאשר, סיימתי את לימודיי בתיכון, קיבלתי תעודה של סיום תיכון עם *סטיפנדיה. לאחר מכן, היה עליי להירשם  ללימודים בביה"ס מקצועי או לביה"ס לאמנות. המנהלים מעליית הנוער ובניהם מר יעקב כהן ז"ל שהיה אחראי, ראה שלא נרשמתי להמשך הלימודים בגלל המצב הכלכלי על כן, החליט לדאוג לי ודאג שאקבל מכתב, כדי שאגיע עם אבי לרחוב ה"עליה" בתל אביב. הפגישה הייתה וועדה של מפקחים, המנהל יואל שפטן ז"ל, מר יעקב כהן ז"ל וכו'. ועוד. הם ביקשו מאבי, כדי שאוכל ללמוד בסמינר למורים ולימים כשתתחיל לעבוד אחזיר את החוב עבור לימודים אלו.

בית ספר הגבוה לציור

בזמן עבודתי בהוראה למדתי בבית הספר לאמנות הציור, תל אביב בהדרכתו של המנהל מרגושילסקי במשך חמש שנים. שנתיים נוספות, עבדתי על עבודת גמר בכיתה שהמנהל העמיד לרשותי. בסיום הלימודים נערכה תערוכה של בוגרים ב"בית האמנים" ירושלים. יצירותיי, זכו לביקורות טובות והערצה רבה מהציירים, יוסף זריצקי ואריה ארוך ז"ל. לימדתי בסמינר למורים "אחווה", מורים וגננות, הייתי מדריכת מורים לאמנות ב"מרפ"ד", עזתה ויו"ר אגודת אמני אשקלון והסביבה במשך 35 שנים, בנוסף, אוצרת תערוכות "צליל וצבע" במוזיאון החאן, באשקלון במשך 26 שנים.

מבחר תמונות מאלבומי במסגרות בהן הדרכתי

אמנית רב תחומית

אני מציירת בטכניקות שונות כגון: אקריליק, צבעי שמן, אקוורל, גירי פסטל ורישום. תחריט אמנותי- למדתי אצל האמן, דן קריגל. הדפס אמנותי – למדתי אצל האמן, משה גבעתי. פיסול בתבנית והדפס רשת – למדתי אצל הפסלת, דרורה בן דורי, בכפר סבא. ויטראז' – למדתי ברעננה. גילוף בעץ – למדתי אצל מר גיורא קרני ז"ל. פיסול קרמי – למדתי ב"מכללת ספיר" בהדרכתה של האמנית, שרקה פרחיה, יוצרת יצירות על אובניים.

הצגתי תערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובחו"ל המפורטים להלן: ייצגתי את ישראל בפרס הגדול בעיר מונקו. השתתפתי בתערוכות בצרפת, יפן, טוקיו שביפן, עם גדולי האמנים. 16 תערוכות יחיד, תערוכות משותפות, למעלה מ-60 תערוכות בארץ ובחו"ל.

נושאי היצירות

בתחילת דרכי ביצירה בתחום האמנות היה התנ"ך, כמעיין המתגבר. אח"כ גם מדע ואמנות, ציור פיגורטיבי, ציור ראליסטי מהטבע, ציור אבסטרקט ועוד ציור בטכניקות שונות. הלימודים בסמינר לא הקנו לי תעודת הוראה כ"מורה מוסמכת" וזאת, כנראה, כדי שהבוגרים ילכו ללמוד **ביישובי ספר ולא במרכז הארץ. כאשר, סיימתי את השנה הראשונה בהוראה. נרשמתי לגבעת וושינגטון ובחופש הגדול השלמתי את לימודי התעודה ל"מורה מוסמכת".

 ממבחר יצירותי

גורל אחד

גם מיכאל וחבריו הגיעו לגבעת וושינגטון להשלים את המבחנים החסרים לתואר כמורה מוסמך. באותם הימים, הכרנו ולמדנו, יחד, באותה הכיתה. לאחר שנתיים של הכרות, התחתנו בעיר ראשון לציון ואת ביתנו הראשון קבענו בעיר אשקלון בתאריך 09.12.1968. לאחר, תקופה של כ-14 שנים בנינו בית קרקע במעט החסכונות שעמדו לרשותנו ועזרה מהמשפחה.

מבחר תמונות מהזוגיות שלי ושל מיכאל

הולדת הילדים

אופיר, בננו הבכור נולד בתאריך 16.10.1969. הוא למד בבי"ס סיני ומשם עבר ללמוד בישיבה ב"שפיר". הוא התגייס לצבא ולאחר מכן, למד הנדסה אזרחית בטכניון שבחיפה ועשה תואר שני במנהל עסקים. כיום, הוא גר עם אשתו וארבעת ילדיו בישוב נס הרים.

אריאלי, בננו האמצעי, נולד בתאריך 30.03.1974, למד בבי"ס סיני ומשם עבר לתיכון "רוגוזין". הוא התגייס לצבא, שירת ביחידת שלדג ואח"כ, עבד במשרד הביטחון. לאחר מכן, למד הנדסאי מכונות באוניברסיטת, תל אביב. כיום, גר עם אשתו וארבעת ילדיו באשקלון.

הילה, בת הזקונים נולדה בתאריך 09.04.1979. למדה בבי"ס סיני ומשם עברה לתיכון "רוגוזין", התגייסה לצבא, שירתה באוגדה '98. בסיום השירות הצבאי למדה, הנדסאית אדריכלות במכללה למנהל, אשדוד. כיום, גרה עם בעלה ושלושת ילדיה במושב יד-רמב"ם.

 משפחתנו

משפחת רביב אופיר ודינה היום

משפחת רביב אריאל ומיטל  היום

משפחת סעדון הילה ואיתן היום

הזוית האישית

סבתא חנה: אני חוויתי את שיר, נכדתי, כילדה סקרנית, שאהבה את סיפורי האישי והוקסמה מהצלחותיי מאז היום למרות כל הקשיים שעברתי מגיל צעיר כמעט לבדי. שמחתי על ההזדמנות שניתנה לי ללמד ולבלות זמן איכותי עם נכדתי המתוקה, שיר.

שיר: אני שמחה שניתנה לי הזדמנות להיפגש עם סבתא חנה, מפגשים רבים יותר, בזכות תכנית הקשר הרב דורי. עכשיו אני גם מבינה את כל הקושי בימים ההם, שלא כמו היום שהכל כמעט נגיש וקל לנו יותר. קשר זה גרם להעצמה אישית ותרומה הדדית וכן מפתח זהות ושייכות כחלק מהקשר הרב דורי.

שתינו שמחות ומוקירות את ההזדמנות לספר את סיפור משפחתנו האישי לשאר הדורות.