מאגר סיפורי מורשת

סבא חיים רביבו נולד בשנת 1950 במרוקו בעיר ששמה אגדיר, הוא עלה לארץ בשנת 1955 כשהיה בן 5 באונייה ממרוקו עם ההורים שלו, יואל אחיו ואחותו זהבה. הם נסעו לעיר מרסיי שבצרפת, שם שהו כמה שבועות במחנה עולים ומשם העלו אותם באונייה לנמל חיפה.

כשהגיעו לנמל חיפה, לא היו מוכנים לשמוע לאן הם רוצים להגיע, עבדו עליהם ואמרו שיקחו אותם למושב בשם תפרח, שזה מקום פורח, הם נסעו שעות בטנדר, ובסוף הגיעו למקום שכוח אל, והמושב היה בכלל בגבול עזה. בשנות ה- 50, זה היה מקום שמפחיד לגור בו וגם אין מה לעשות בו, הם הגיעו לשם מאוחר בלילה, ועבדו עליהם כמו שהראו בסרט 'סלאח שבתי'. אמרו להם לרדת ושמיד יחזרו לקחת אותם, אבל הורידו אותם וברחו להם, השאירו אותם לבד, במקום חשוך בבית ישן ועלוב עם מיטות סוכנות מברזל. למזלם, האחים של אבא של סבא חיים היו ממקימי מושב שנקרא מגדים ליד חיפה, והם דאגו להעביר אותם לשם.

בתקופה ילדותו של סבא בית הספר התחלק אחרת מבחינת שנות הלימוד מכפי שהיום. את כיתות א' – ג' הוא למד בבית ספר במושב מגדים, את כיתות ד' – ו' בבית ספר בישוב ניר עציון, ואת כתות ו' – ח' בבית אברהם ביפו.

במרוקו אביו של סבא חיים עבד במשרד, כשמשפחתו עלתה לארץ עבדו במושב חקלאי. העבודה החקלאית הייתה להם קשה מאוד, משום שהם לא היו מורגלים בה מהחיים במרוקו. המשפחה של סבא שלי נחשבה לעשירה במרוקו, והם עלו לארץ עם לא מעט כסף באמצעותו קנו את החווה שבה גידלו את כל המשק שלהם. לסבא שלי כילד לא היה רע בכלל, במושב היה לו כיף, היו להם פרות, תרנגולים, אפרוחים, סוסים והרבה גידולים, למשל -עגבניות, מלפפונים, אבטיחים מלונים ועוד הרבה. כבר בגיל 10 סבא עבד במשק ושמר עליו כשנסעו לסידורים. הים היה קרוב למושב.

ההורים שלו היה ממקימי הישוב מגדים, מושב יפה ליד הים שממוקם סמוך לעתלית, ועד היום בישוב יש במרכז הישוב לוח אבן גדול ובו רשימת השמות של מייסדי ומקימי הישוב ובין השמות מופיעים השמות של הוריו – אברהם ורבקה רביבו.

לאחר מספר שנים המשפחה של סבא חיים עברה לגור ביפו והמשפחה של סבתא ליזה, משפחת מויאל, היו שכנים שלהם. סבא חיים ראה את סבתא ליזה, היא מצאה חן בעינו והוא פנה אל אביה כפי שהיה נהוג אז וביקש ממנו להכיר את הבת שלו, את סבתא ליזה. אז הסתבר שאבא של סבתא ליזה הכיר את המשפחה של סבא חיים עוד ממרוקו. אפילו שם המשפחה של סבתא שלי ושל אימא של סבא שלי – סבתא רבתא רבקה רביבו, הוא אותו שם משפחה (לפי הנישואים) – משפחת מויאל. סבא שלי יודע לדבר שלוש שפות: מרוקאית, אנגלית ועברית.

בצבא, סבא חיים שירת חלק מהתקופה בחיל החימוש ברמת הגולן, וחלק אחר מהשירות בגולני. הוא השתתף במלחמת יום הכיפור, במלחמת לבנון הראשונה ובמלחמת ההתשה.

זיכרון ילדות משמעותי

יום אחד סבא שלי הלך לים עם חברים ואימא שלהם, הם שחו ונהנו, היה כיף והם חזרו הביתה. למחרת שוב רצו ללכת שני החברים שלו ואימא שלהם לים, אבל אבא שלו לא הסכים שהוא ילך, בזמנו סבא מאוד כעס, למה הם הלכו והוא לא הלך. אבל לצערו הם לא חזרו. הם טבעו בים. היו עוד חוויות ילדות, אבל את זאת הוא לא יוכל לשכוח.

מה שסבא למד מזה והוא מעביר לנו, זה שבחיים – כל מה שקורה הוא לטובה. אני (מאיה הנכדה) למדתי הרבה על החיים של סבא שלי בתכנית הזאת ושהכל קורה לטובה.

הזוית האישית

מאיה הנכדה המתעדת: למדתי הרבה על חייו של סבא שלי, על העלייה שלו וחוויות שהוא עבר בדרך, איפה הוא גר כשהוא עלה ובמה הוא עבד, למדתי על כל מני חוויות של סבא שלי ושל המשפחה שלו, במה הוא עבד, במה היה לו קשה ובמה היה לו קל, אנשים שהוא הכיר, ועוד, אני שמחה שעשיתי את התכנית הזאת כי למדתי להכיר את סבא שלי יותר טוב. נהניתי לעשות את התכנית עם סבא, למדתי המון על העבר שלו ועל השורשים שלו.