מאגר סיפורי מורשת

שמי סופיה גומון נולדתי ב 14 בפברואר 1952 בבלארוס ( בברית המועצות לשעבר), בעיר מוזיר או מאזיר היא עיר במחוז הומל שבבלארוס, על גדת נהר פריפיאט, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

לאמא שלי קראו נחמה ולאבא יעקב ושניהם מבאלרוס. למדתי בבית ספר "סטאלין". בילדותי אהבנו לשחק משחקי חצר רבים: מחבואים, תופסת, ולגלוש על סקייטים. לחברות הטובות שלי שהיו גם שכנות שלי קראו גליה, טניה,אניה.

את בעלי הכרתי בשנת 1974, במהלך חתונה של חבר משותף. לאחר היכרות קצרה התחתנו באולם קטן, רוב המוזמנים היו משפחה וחברים קרובים. לאחר נישואי מצאתי עבודה בעירייה ובעלי התפרנס כספר (עד היום בעלי עובד כספר). את בני הצעיר יבגני ילדתי בשנת 1975. ואת בתי סבטלנה ילדתי בשנת 1984.

ב-26 באפריל 1986 התרחש אסון צ'רנוביל. האסון התרחש באוקראינה במרחק של כ 16 ק"מ מהגבול עם בלרוס, התרחש פיצוץ גדול בכור הגרעיני שבצ'רנוביל, כתוצאה מכך האנשים חלו מאד, אנשים רבים נפגעו באופן ישיר ונשארו נכים, אך גם הייתה פגיעה עקיפה בגלל הקרינה ואנשים רבים חלו בסרטן.

בשנת 1990 לאחר האסון בתיווך הסוכנות היהודית הוחלט להושיט עזרה ולאמץ קבוצה של ילדים מאזור האסון, הבת שלי סבטלנה ובני ייבגני היו ביניהם והובאו לכפר חב"ד, משם הועברו הילדים למשפחות אומנה. לנו המבוגרים (אני בעלי והורי) לקח זמן עד שהצלחנו לסדר את המסמכים, ורק אחרי חמישה חודשים קיבלנו אישור עלייה. כעבור חמישה חודשים הגענו לארץ, ולקחנו את ילדינו ממשפחות האומנה. הוצע לנו לגור באשקלון או בנצרת עילית, ואנחנו החלטנו לעבור לנצרת עילית, כי היו לנו פה קרובי משפחה. בשנת  1992 התחלתי לעבוד במפעל אפיפית, ובעלי החל לעבוד בעירייה. אחרי כחמש שנים בעלי החל לעבוד כספר.

כיום יש לי שישה נכדים. הנכדה הראשונה נולדה בשנת 2002 ושמה רחלי. נכדתי השנייה נולדה בשנת 2005 ושמה שיר. הנכד השלישי שלי נולד בשנת 2006 ושמו דניס. נכדתי הרביעית ויקי נולדה בשנת 2010 ואיתה אני כותבת את העבודה. הנכד החמישי נולד בשנת 2012 ושמו יואל. הנכד האחרון (לבינתיים) לאון נולד בשנת 2020.

את החגים אנחנו נוהגים לחגוג ביחד. יש תבשילים מיוחדים שאני מבשלת, ונכדיי אוהבים לאכול אצלי לביבות תפוחי אדמה, כיסונים ממולאים בבשר (פילמני), מרק עוף וקרפים עם שוקולד.

כעת אני בפנסיה ויש לי זמן פנוי לשחק עם הנכדים שלי, ולעשות ספורט עם בעלי. בעלי עדיין עובד כספר והלקוחות מגיעים אליו הביתה.

גלגולו של חפץ

חפץ מן העבר ששמור אצלי עד היום, מין מקרן קטן עם מנורה, שמכניסים בו שקפים ומקרינים תמונות על הקיר. ילדי קנו לי את המקרן  לציון עשר שנות נישואי, אני שומרת על המקרן עד היום, ואפילו יש לי תמונות ישנות מבלרוס ולפעמים אני מקרינה אותן על הקיר לנכדים. אני נוהגת לומר לנכדיי שכל מה שמתרחש  קורה לטובה.

מקרן שקופיות שקיבלתי מילדיי

הזווית האישית

ויקי: למדתי על סבתא דברים חדשים במהלך כתיבת העבודה, ונהנתי לבלות איתה.

סבתא סופיה: היה לי כיף שנכדתי בילתה איתי והתעניינה בסיפור חיי.