מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1950 בעיר חיפה להוריי שעלו בשנת 1948 מבולגריה והתגוררו בעיר התחתית בחיפה, יחד עם סבי וסבתי מצד אבי, להם היה חדר סמוך אלינו ברחוב העצמאות מספר 17. אבי ניסים עבד בנמל חיפה אבל בשנת 1953 החליף את מקצועו לימאי בשירות הצי הישראלי. אמי ציפורה הייתה עקרת בית, לאחר 4 שנים נולדה אחותי.

המגורים ברחוב העצמאות

היה הול (פרוזדור) ובו שנים עשר משפחות – חדר לכל משפחה, שני שירותים ומקלחת אחת גדולה עם רצפת בטון ומים קרים בלבד, בסוף הפרוזדור היה מטבח אחד גדול עבור כל 12 המשפחות. מקלחת לא הייתה כל יום כמובן, אלא יום בשבוע, לקראת שבת. כך זה היה מתבצע: סבתא חיממה את המים בגיגית גדולה בפרימוס היא הייתה משתדלת שאנחנו נתרחץ אחד אחרי השני.

אימי לא יכלה להסתדר עם תורנות המטבח ויצרה לעצמה מטבחון קטן בכניסה לחדר שכלל פתיליה וקצת כלים מוסתרים בווילון. בשנות נעוריי הצעירים עד גיל 9 גרתי בעיר התחתית בחיפה, עד כיתה ג' למדתי בבית ספר "מרכז" בעיר התחתית. בשנת 1959 עברנו להתגורר בקריית אליעזר בחיפה בשדרות רוטשילד, ובכיתה ד' למדתי בבית ספר "שלווה" ואז נולד אחי הקטן במגורים נאותים- בשיכון עם שני חדרי שינה וסלון ומטבח "פרטי".

המגורים בקרית אליעזר היו כמו עם משפחה אחת גדולה, דלתות פתוחות תמיד, שכנות עזרו תמיד אחת לשנייה, אם מישהי חלתה הייתה מקבלת עזרה מהשכנות בארוחה לילדים ותמיכה.

בדרך כלל בחנוכה אימי הכינה לביבות וכולנו ירדנו לדשא לאכול במשותף. כל ילדי השכונה בנינו סוכה משותפת והחשמל לתאורה תמיד היה מחובר לבית שלנו מאחר והיינו בקומה ראשונה. מדורות ל"ג בעומר זו הייתה חוויה, היינו עושים על האש ומי שהגיע מהילדים קיבל מנת קבב בפיתה.

עד כיתה ח' למדתי בבית ספר "שלווה", בגיל 12 חגגו לי בת מצווה, מה שלא היה הכי מקובל בתקופה זו וזה היה די חדשני, באולם הספורט בבית הספר, יחד עם עוד 4 בנות מאותו חודש ההולדת. האורחים היו כל תלמידי הכיתות והורינו. כל משפחה הביאה עוגה וכל בת קראה את הדרשה שלה.

אלו היו שנות ילדותי ונעוריי היפים והמאושרים ביותר. זוכרת אני את ערבי הכיתה בכל יום שישי נאספנו תלמידי הכיתה בכיכר הגדולה בקריית אליעזר ולאחר מכן הלכנו לאכול חצי מנה חומוס בחצי לירה בשדרות בן גוריון. המצב הכלכלי בכל הארץ בתקופת שנות 60-50 לא היה קל בכל זאת הסתדרנו על הצד הטוב.

היו לי חלומות רבים. בילדותי חלמתי שתהיה לנו רווחה משפחתית שיהיה לנו בית נאות עם חדרים לכל אחד מבני המשפחה. בנעוריי חלמתי, עקב קריאה בספרי היסטוריה ובמיתולוגיה היוונית, ורציתי להיות ארכיאולוגית. לנסוע לכל מיני ארצות ולחקור את כל ההיסטוריה של כל מדינה, אבל החיים אינם צפויים. לכן סיימתי תיכון ולמדתי הנהלת חשבונות.

בתיכון היינו יוצאים למסיבות בימי שישי ב"רונדו" במלון דן בחיפה, שם היו ריקודים סלוניים. באחד מימי השישי כשהייתי בת 17 בכיתה י"א יצאתי ביום שישי  עם חברתי עדה והוזמנו על ידי שני חברים שבאו לקחת אותנו מהבית. כשהגענו למועדון, חברה שלי אמרה לי: "את רואה את הגבר החתיך הזה?" אמרתי לה: "כן, הוא זה שיהיה בעלי" אמרתי וזה אכן מה שקרה, אני זוכרת מה לבש בדיוק באותו הערב – חולצה ירקרקה זוהרת וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. שאלתי את החברים שהיו איתנו אם מכירים אותו והם אמרו שלא.. אך הייתי נחושה להכירו מסתבר שהם היו חברים שלו מילדות.

ביקשתי את מספר הטלפון שלו  (גם טלפון באותה תקופה היה נדיר) ואז התקשרתי אליו, בתחילה הסתייג ממני כי הייתי בת 17 והוא היה בן 23, ואז ביום אחד התקשר להזמין אותי לריקודים ושם אני סירבתי. זה גרם לחיזור שלו והתפתח לסיפור אהבה גדול עד היום הזה. התגייסתי לצה"ל בשנת 1968 עם סיום התיכון והייתי במדור תשלומים של צה"ל בפיקוד צפון. התחתנו  ממש לפני סיום השירות הצבאי.

בשנת 1970 כבר הייתי אמא לבתי הבכורה שרון. גרנו בשכירות בקרית אליעזר קרוב להוריי וכך יצאתי לעבודה בחברת אל ים בתור חשבת שכר לימאיי החברה. בשנת 1974 לאחר מלחמת יום הכיפורים, עברנו לדירתנו הקבועה ברחוב ג'ורס בקרית שפרינצק ובשנה הזאת נולדה ביתי השנייה קרן. בגלל מקום עבודתו של בעלי חיפשנו מקום קרוב לעבודתו ביהודה ושומרון, כך קבענו את ביתנו, בשנת 1980, בבקעת הירדן בישוב קהילתי "מעלה אפרים".

הקמנו את המועצה המקומית "מעלה אפרים" והתקבלתי להיות מנהלת החשבונות הראשית של המועצה, החיים שם היו יפים ועשירים בחיים חברתיים. בשנת 1982 נולדה ביתנו אפרת. בחרנו בשם אפרת שתמיד נזכור היכן גרנו.

בסוף שנת 1989 עברנו לבית בעתלית שבנינו במשך שש שנים, שם גדלו בנותינו בשמחה ובאהבה. גרנו שם 21 שנים לאחר שהבנות פרחו מהקן החלטנו כי הבית גדול עלינו, ועברנו לדירתנו בנשר, קרוב גם לשתי בנותינו. ומאז אני אוהבת לטייל בחו"ל ולגלות מדינות ואתרים נפלאים והחלום שלי בבגרותי שנכדיי יזכו לראות עולם ולרכוש ידע ענק.

הזוית האישית

ירין הנכד: "היה לי כיף, גיליתי דברים חדשים שלא ידעתי על משפחתי, על מה שקרה בעבר"