מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי, ויקי, נולד בקזבלנקה במרוקו בשנת 1953. הוא האח הבכור במשפחה ויש לו עוד שתי אחיות. דודתי יעל, שגרה במושב חרות, ודודתי סופה, שגרה בקיבוץ מעלה החמישה.

סבא עלה לארץ בגיל שנתיים מצרפת ובגיל שלוש הגיע עם משפחתו לכפר הס. בילדותו היה בגן בכפר הס, אותו הגן שגם אני הייתי בו.

 מאלבום תמונות ילדות של סבא

סבא רוכב על סוס בכפר הס

בכיתה א' ו-ב' ילדי כפר הס למדו במושב חרות במקום בו עכשיו נמצא מרכז היום לקשיש. הם למדו שם ביחד עם ילדי חרות ומשמרת. סבי הלך לתנועת הנוער העובד והלומד בני המושבים.

מהאלבום המשפחתי

החוגים שסבא אהב בילדותו ובנערותו היו ספורט וקליעה למטרה ברובה בגדנ"ע. מגיל צעיר סבא עבד במשק בעזרה להורים בשעות הפנאי.

הילדות בכפר הס

בגיל 18, לאחר שסיים את התיכון ברופין, כמו כל ילדי האזור סבא התגייס לצבא. בצבא סבא היה בקורס טיס במשך מספר חודשים ואחר כך עבר לחיל השיריון. בחיל השיריון סבא התקדם והפך לקצין שלושה חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים. במלחמה סבא היה בחזית הדרום ולאחר כמה חודשים עבר לקרבות בסוריה. כשסבא השתחרר מהצבא הוא התחיל לעבוד במשק. במלחמת לבנון סבא היה מפקד פלוגת טנקי גישור. סבא שירת במלואים עד גיל 45 בטנקים.

 בשירות  הצבאי

ממש לפני מלחמת לבנון סבא הכיר את אורנה וכמה חודשים לאחר מכן הם התחתנו. בחודש יולי של שנת 1983 נולדה אימא שלי (לביא), שחר. אחרי שחר נולדו לסבא וסבתא עוד שלושה ילדים, הדודים שלי – עידו אסף ודורון. סבתא אורנה היא גננת וכל האחים ובני הדודים שלי גדלו בגן שלה. סבא וסבתא גרים בכפר הס לידנו.

הטיסות עם סבא

לפני כמעט 40 שנה סבא חזר לתחביב המקורי שלו – טיסה. לסבא יש מטוס ומגיל שנתיים וחצי אני טס איתו גם באזור וגם מדי פעם לטיולים ברחבי הארץ. מזה שנתיים בערך אני מטיס את המטוס אחרי ההמראה עד כמעט הנחיתה.

למעשה, לסבא שלי יש שני מטוסים ואנחנו טסים ביחד בדרך כלל או בשישי או בשבת, כולל טיולים הכוללים שינה עם חברים שלו. אנחנו עושים יחד עוד הרבה דברים, למשל – הוא רואה אותי הרבה כשאני מתאמן בכדורסל עם הקבוצה, הוא גם רואה אותי מתאמן במגרש בכדורסל. בנוסף, אני נוסע איתו בריינג'ר ומטייל איתו בשטח.

אני במטוס של סבא שלי

הכלב הגיבור של סבא 

סבא סיפר לי שבילדותו היו לו כלבים שהיו משוחררים בדרך כלל. את אחד הכלבים שנשך אנשים ברחוב קשרו ליד לול ההודים (תרנגולי הודו), שישמור עליהם בלילה מגנבים. סבא מספר: "הכלב "הגיבור" הזה פחד בחורף מרעמים והוא היה נושך עם השיניים את הרשת של הלול, עושה חור ברשת ומתחבא עם ההודים. אחרי שנשך שוב אנשים שהלכו ליד הבית שלנו, החלטנו למסור אותו למשמר הגבול, שיהיה כלב שמירה משטרתי.

יום אחד הגיע ג'יפ של כלבני משמר הגבול ולקח אותו למתקן האימונים שלהם, עשרות קילומטר מהבית. לאחר שלושה ימים, בבוקר כשיצאנו מהבית – הכלב שכב במרפסת הבית על השמיכה שלו, מבסוט ושמח. אחרי יום הגיעו שוב הכלבנים ושאלו אם במקרה אנחנו יודעים מה עם הכלב, כי זו הפעם הראשונה שקרה להם שכלב ברח. שאלנו איך זה קרה, הם אמרו שהכלב אכל את הרשת של הכלוב ואת הגדר ונעלם.. אמרנו להם שהכלב בבית, הסתבר שלקח לו יומיים לרוץ הביתה אחר כך לא מסרנו אותו שוב.

הכלב שלא הסכים לעזוב

הזוית האישית

לביא הנכד המתעד: נהניתי מאוד לעבוד עם סבא על סיפור התיעוד שלו ולשמוע סיפורים מהעבר שלו, תודה מכל הלב.