מאגר סיפורי מורשת

שמי דורותי פנטנוביץ'. נולדתי לבית משפחת סגל, בדרום אפריקה בעיר יוהנסבורג, העיר הגדולה של המדינה. ב- 1959 התחתנתי עם צבי פנטנוביץ' ביוהנסבורג, כמה חודשים לפני שיצאנו לטיול באירופה.

בשנת 1960, עלינו לארץ וגרנו בקיבוץ יזרעאל.

יש לנו שלושה ילדים – ישי, נעה ויונתן, ושנים עשר נכדים: ישי נשוי לסיגל, נעה נשואה ליאיר הגני ויונתן נשוי למיכל. לישי וסיגל ארבעה ילדים, ולישי עוד ילדה מנישואים ראשונים. לנעה ויאיר שישה ילדים, לכל אחד שלושה ילדים מנישואים ראשונים וילד אחד במשותף. ליונתן ומיכל שלוש בנות, הבכורה לילך שבזכותה הגענו למעמד זה.

בחרתי לספר סיפורו של חפץ

אבא שלי היה צבעי בקובל בפולין/אוקראינה. בבית שלנו ביוהנסבורג בכל פסח הוא היה צובע את המטבח וכל שבוע לפני פסח כל הכלים הרגילים היו עוברים לחדר אחר, כדי שאמא שלי תוכל להכשיר את המטבח.וכך, יומיים לפני פסח בארון על הקיר עם דלת זכוכית, שהיה צבוע בלבן, עמדו כל הכלים החלביים של פסח וביניהם – במדף האמצעי – מערכת ספלים ותחתיות שהגיעו מה "בית". כל פריט היה מצויר עם תמונת שקיעה ובית בצבעי אדום צהוב והם בישרו את החג.

הספל מעלה בזיכרוני ריח של צבע טרי, התלהבות וציפייה למציות.

הזוית האישית

סבתא דורותי: אין ספק שחלק גדול של העונג, בתוכנית הקשר הרב דורי, היה לבלות עם לילך נכדתנו בלי שום עניינים חיצוניים. היה מעניין לגלות שברגע שמתחילים להיזכר בעבר הראש מוצף בזיכרונות וצריך לסנן. מרחיב אופקים היה ללמוד סיפורי חיים מסבים אחרים וזה הוסיף גוון מקסים למפגשים. בשבילי, מעל ומעבר לכל החוויות החברתיות היה להכיר פן חדש בנכדתנו שדאגה לנו בחמלה ותבונה, בסבלנות ובקבלה בלי מירכאות. היא הקשיבה ורשמה את הסיפורים בריכוז רב והתעניינה ושאלה שאלות. תודה לתוכנית שהעניקה לנו הזדמנות כל כך חיובית.

לילך: היה לי מעניין מאוד ללמוד על העבר של הסבים שלי והיה לי כיף מאוד שהם באו כל בוקר ביום שישי להיות איתי ולכתוב את הסיפור. אני מאוד מעריכה את זה ואני חושבת שהסיפור יצא מוצלח!!!