מאגר סיפורי מורשת

שמי נויה חמץ, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי במסגרתה אני מתעדת את אבי, עמי חמץ. אבי נולד בתאריך 24.6.1972 בירושלים. אבא נקרא על שם סבא של אימא שלו. סבא של אבא שלי מצד אימא ישב בפעם הראשונה בתור סנדק ולמעשה, אבא שלי היה לנכד הראשון שסבא רבא שלי היה הסנדק שלו. סבא שלי נולד בעיראק וסבתא נולדה במרוקו. סבא שלי מצד אבא מקבל קצבת שואה על פרעות הפרהוד שהיו בעיראק.

סבא וסבתא שלי גרו במעברת תלפיות ושם הכירו והתחתנו. נולדו להם חמישה ילדים, שתי בנות ושלושה בנים. אבא שלי הוא הילד הרביעי במשפחה.

בילדותו אבא שלי אהב לשחק כדורגל בשכונה. לאחר שעות הלימודים בבית הספר היו נפגשים ילדי השכונה במגרש והיו משחקים כדורגל עד הערב, לא היה להם את מה שיש לנו היום – אינטרנט וכל מיני משחקי מחשב וכדומה. הילדות היתה תימימה לחלוטין, ילדים מהשכונה שמשחקים ביחד כל היום. הם היו ממציאים כל מיני משחקים, למשל, משחק "הקופסא" – משחק שבו היו בועטים קופסא למרחק והיו מתחבאים, בעצם משחק מחבואים עם קופסא. כל ילדי השכונה היו משחקים ולא היו חרמות, כמו שאבא שלי אומר תמיד: "חברות היא ערך עליון". בסוכות ילדי השכונה היו בונים סוכה גדולה מקרשים והיו ישנים ביחד בסוכה וכמובן משחקים בכל מיני משחקים, כגון: "חי, צומח, דומם", איקס עיגול ועוד. לאבא שלי הייתה ילדות יפה ותמימה.

אבא שלי בגיל שלוש ביחד עם סבתא שלי, התמונה צולמה בגן של אבא שלי. כפי שאנו רואים בתמונה, אבא שלי מאוד דומה לסבתא שלי. אבא שלי תמיד היה קשור לסבתא שלי וכך עד היום

עם סיום הלימודים בשנת 1990, אבא שלי נאלץ לדחות את הגיוס בכמה חודשים על מנת להשלים בגרות מלאה וכך עשה. בחודש מרץ 1991 אבא התגייס לחטיבת גולני לגדוד 51. באותה תקופה לא היו פלאפונים והחיילים היו מתקשרים להורים מטלפון ציבורי שהופעל מאסימונים. הטירונות הייתה קשה ומאתגרת אך זו חוויה שלא תישכח לעולם.

בחודש יולי 1991, במהלך מסע של 60 קילומטר שארך כ-12 שעות, הסתיים מסע הכומתה והחיילים זכו לקבל את הכומתה החומה לה הם חיכו בכיליון עיניים. בטקס כל החיילים זרקו את הכומתה באוויר. אבא שלי זרק את הכומתה לצד מהסיבה שהוא רצה שהכומתה אותה קיבל תישאר אצלו ולא תוחלף.

אבא ואימא שלי, בדומה לסבא וסבתא מצד אבא, גם גרו בשכונת תלפיות, שם אבא הכיר את אימא ולאחר כארבע וחצי שנים הם התחתנו בשנת 2000. נולדו להם שלושה ילדים: עדי אחי הבכור, מיה אחותי הגדולה ואני השלישית, בת הזקונים. בהתחלה גרו ההורים שלי ושני האחים שלי בשכונת גילה בירושלים. בשנת 2007 עברו לגור במעלה אדומים ואני הצטרפתי למשפחה בשנת 2010.

סיפורו של חפץ שעובר במשפחה

אבא שלי שקיבל את הכומתה החומה בשירותו בגולני – לאחר 29 שנים העביר אותה לאחי עדי, שסיים מסע כומתה מפרך בחודש יולי 2020. הכומתה נשמרה אצל אבא שלי במשך 29 שנים ולמעשה זו היתה סגירת מעגל שבו אבא שלי העניק לאחי את הכומתה החומה.

הזוית האישית

נויה המתעדת: החוויה שהיתה לי ולאבא שלי במסגרת התכנית הייתה מעשירה. שמחתי לשמוע עד כמה הילדות שלו ושל חבריו היתה תמימה ומקסימה, כל ילדי השכונה היו משחקים ביחד ולא היו חרמות על ילדים המסר החשוב שחברות זה ערך עליון.

תיאור התמונה: אני ואבא שלי בבת מצווה שלי שהתקיימה בתאריך 2.9.2022 בגן האירועים קדמא בנווה אילן. למעשה, הקדמו את בת המצווה שלי בשלושה חודשים על מנת שאוכל לחגוג עם הכיתה הקודמת שלי. בת המצווה הייתה שמחה מאוד ונהניתי עם כולם