מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא נחמיה פלג נולדתי בשנת 1946 בקיבוץ טירת צבי.

בגיל שלוש עשרה עברתי יחד עם משפחתי לגור בקיבוץ לביא. בשנת 1964 התגייסתי לצבא לשירות בנח"ל. בשנת 1967 במלחמת ששת הימים הלכתי לקורס קצינים, ובשנת 1969 בגיל עשרים ושלוש, התחתנתי עם נורית אשתי, ונולדו לנו שישה ילדים: עדי, ברק, הילה, ענת, אורי והדס.

כשהייתי בן עשר, גרתי בקיבוץ טירת צבי, התקופה הייתה תקופה מתוחה בעקבות חדירת "פדאיונים"/מחבלים מסביב לגבולות הארץ. היו בעיקר חדירות מאזור עזה, שגרמו להרג רב ולפציעה של אזרחים. בעקבות המצב יצא הצבא ל"מבצע סיני". רצועת עזה נכבשה עם כל חצי האי סיני. טירת צבי שבעמק המעיינות, הוא ישוב ספר והמצב הביטחוני היה מתוח לאורך כל השנה.

בנובמבר 1956 בשבת של מבצע סיני, ישבנו לסעודת השבת בחדר האוכל, לפתע נשמע פיצוץ עז. אני זוכר איך שכל החברים קפצו דרך החלונות החוצה, וראיתי בצד צפון מרחוק פטריה של עשן. לאחר זמן נודע לנו שהפדאיונים, ניסו לפוצץ גשר על הכביש בין טירת צבי לשדה אליהו. מידי יום משמר הגבול היה מסייר לאורך הגבול עם ירדן, הקומנדקרים שלהם היו באים לאכול ארוחת ערב בקיבוץ. אנחנו בתור ילדים אהבנו לעלות על הקומנדקרים, לשחק בכלי נשק ולדבר עם החיילים.

באותו מוצאי שבת היו יותר מקומנדקר אחד ובזמן שהחיילים אכלו, לפתע נפלט כדור מקומנדקר שלידו שיחקתי. כל החברים יצאו בריצה ואני זוכר איך שאבא שלי קפץ על הקומנדקר, הסתכל עליי ושאל אם הכל בסדר, ואני בפשטות סיפרתי לו שכשהיה הרעש של הכדור, אני הרגשתי רוח חזקה שעוברת לי ליד האוזן, אני זוכר שהוא מיד הסתכל שאין לי שום דבר ורווח לו. יש להניח שהכדור שנפלט עבר לי ליד האוזן.

סיפור נוסף מתקופת מלחמת סיני.

באחת השבתות סמוך למבצע סיני, הייתה חדירה של פדאיונים לקיבוץ טירת צבי. בדיוק למצבים האלה תרגלו אותנו. כמעט כל יום רצנו למקלט בצורה מסודרת. היינו מכינים חבילת בגדים, מגבת ומברשת שיניים ליד המיטות, במקלט שהיה עשוי מחפירה באדמה. על החפירה שמו פחים ועל הפחים את האדמה שהוציאו מהחפירה. הרצפה הייתה מבטון, והייתה נורה אחת לאור. סדר הירידה היה מי שנכנס הכי עמוק רץ ראשון, וככה היינו נשכבים אחד על יד השני בלי לעשות בלגן.

שומרי הקיבוץ גילו את פדאיונים והתנהל קרב ביניהם ובין המחבלים. הקרב לא היה רחוק מבית הילדים שלנו. כמובן ששומרי טירת צבי הניסו את המחבלים. כשאנחנו שמענו את היריות קמנו ובסדר מופתי ירדנו למקלט. כשהמטפלות הגיעו אנחנו כבר לא היינו, ופרצה בהלה: היכן הילדים? עד שאחת המטפלות ירדה למקלט, וראתה אותנו שוכבים לפי הסדר, שקטים ומתוחים. לאחר זמן מועט שמענו שירה וריקודים ששרו ורקדו חברי טירת צבי, לאור ניצחונם וכהבעת תודה לאלוקים ששומר עלינו.

הזווית האישית

נעמה: התרגשתי מאוד להכיר ולשמוע את הסיפור של סבי.