מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי איתי כהן אני בן 13,  מתגורר באופקים הבן הבכור לינאי וסול, אני הנכד הבכור לסבים שלי משני הצדדים. יש לי 2 אחים- אור ורוי. אור בן 10, ורוי בן שנה ותשעה חודשים.

את עבודתי החלטתי לכתוב על סבי מצד אבי, ראובן כהן. סבי היה הסנדק שלי כאשר נולדתי. החיבור שלנו הינו מיוחד עוד מאז היותי קטן. כיום החיבור התחזק יותר כי יש לנו הרבה מן המשותף. אנחנו מאוד מחוברים לתחום הספורט, ולכדורגל בעיקר. בשל כך בחרתי לכתוב את העבודה ולשתף את הקשר המיוחד של סבי לתחום הכדורגל והספורט בעיר אופקים.

סבי, ראובן, נולד ב-4/3/57 בבית החולים סורוקה. אביו, יוסף כהן ואימו, רבקה כהן. סבי הינו האח הקטן במשפחתו.

לסבי היו חמישה עשר אחים, שישה מתו במרוקו, אותם סבי לא הכיר. בארץ נפטרו עוד שלושה אחים נוספים וביניהם האחות התאומה של סבי.

בבית הספר היסודי למד סבי, בבית ספר "מורשה" בית ספר דתי, ובתיכון למד מחוץ לעיר בפנימייה דתית ברחובות בשם "ישיבת הדרום". בסיום התיכון התגייס לגדוד 501 ושירת בסיני.

לאחר השירות הצבאי החל סבי לעבוד כמזכיר הפועל ספורט במועצת פועלי אופקים הפועל במסגרת מתנ"ס אופקים.

סבא התחתן עם סבתי בשנת 1982 כשהוא בן 25. אבי, ינאי, נולד באותה שנה.

בשנת 1983 יצא לקורס מאמנים במכון וינגייט, אשר קידם אותו בעבודתו. סבא קיבל את תחום האחריות של הקבוצות הייצוגיות בתחום הספורט בעיר אופקים. היה אחראי על הליגות בכל תחומי הספורט ובפרט בכדורגל. במקביל, מפעיל חוג כדורגל ב"אשל הנשיא". בתחום אחריות זה פעל כמעט 25 שנה.

בשנת 1996 קיבל סבי תחום אחריות נוסף בתחום הספורט בעיר, והוא לנהל את קבוצת הכדורגל "עירוני אופקים". סבא מספר: "הייתה לי חוויה להשתתף בקבוצת כדורגל זו".

הקבוצה באותה תקופה הייתה לקראת ירידת ליגה, מליגה ב' לליגה ג'. הוא עיצב את הקבוצה, הקים הנהלה טובה, דאג לשחקנים חדשים אשר אחד מהם היה אבי והנחיל בקבוצה ובאוהדים של העיר את התחושה שיש קבוצה חזקה בעיר. שנה לאחר מכן הקבוצה עלתה לליגה א' וחוותה הצלחות רבות.

בנוסף, בשל העלייה של הקבוצה, נפתחו קבוצות נוער אשר פעלו במקביל לקבוצה המובילה.

למרות ההישגים של הקבוצה, בשנת 2008 הקבוצה התפרקה בשיא, בשל עניינים פוליטיים ומאז סבא בפנסיה.

כיום, סבי פועל המון בתחום הספורט האישי. רוכב על אופנים, משחק כדורגל ומאמן אותנו, הנכדים.

אני מודה כי זכיתי להיות חלק ממשפחת כהן אשר מאוד מיוצגים כספורטאים פה בעיר אופקים.

הזוית האישית

איתי: אני רוצה להודות לסבא שלי היקר על כך שסיפר לי את סיפור חייו, אני מאחל לו המון בריאות אושר והצלחה.