שמי לאה פוסטולסקי, נולדתי בפולין בשנת 1947 בעיירה בשם פאביאניצה להוריי אסתר ויוסף שיביץ, שחזרו לעיר הולדתם לאחר שחרור פולין משלטון הנאצים הגרמנים.
עם שחרורם, בדרכם חיפשו בכל דרך אפשרית קרובי משפחה שנותרו בחיים. משלא מצאו פנו לעיירת הולדתם על מנת למצוא איזשהו קרוב, אח או הורה. בהגיעם לעיירת הולדתם נוכחה אימי לדעת, כי נשארה בודדה בעולם מכל משפחתה, ואז פגשה באבי שגם הוא נותר בודד . הוא איבד את אשתו, את ילדיו ואת כל יתר בני משפחתו בשואה. הם החליטו לקשור את גורלם זה בזו והקימו ביחד משפחה חדשה
עלייה לארץ ישראלאבי היה פעיל הקרן הקיימת לישראל בעיירה. משניתנה להם ההזדמנות, הם ארזו מזוודה ואותי בתם התינוקת בת השנתיים וחצי והחלו את מסעם למדינת היהודים הצעירה.
עלינו ארצה באנייה "גלילה" בתאריך 2/12/49 שהפליגה מאיטליה לישראל.בישראל שיכנו אותנו במחנה עולים, שנימצא באזור שדה התעופה לוד והשייך כיום לתעשייה האווירית לישראל. הורי מכרו את השעונים ואת הטבעות שלהם כדי שיוכלו לשלם דמי קדימה וכך עברנו לגור בבית קטן עם גג רעפים אדום וגינה. לפרנסתם פתחו הורי, בצמוד לבית, חנות ירקות ודגים, וכך התפרנסו.מגורי קבע: במחנה בו התגוררנו גרו כמה משפחות באותו הצריף, ושם גם נולד אחי הקטן צבי. בגלל עסקנותו הציונית של אבי ניתנה לנו הזכות לעבור ממחנה העולים לבית בשכונה חדשה שנבנתה בכפר סבא בשם "שיכון עלייה".
יתמות
אולם לחיים יש הפתעות משלהם בהיותי בת חמש נפטר לפתע אבי מדום לב ואמי נשארה עם שני ילדים קטנים לבד. מעולם לא ידעתי מה זה סבתא וסבא, דוד או דודה ועכשיו גם התייתמתי מאבי. לאמי היה קשה ובצר לה פנתה וביקשה להתקבל כחברה בקיבוץ. אולם הקיבוצים לא הסכימו לקבל אישה שהיא מפרנסת יחידה לשני ילדים ודחו את בקשתה. למרות התקופה הקשה ללא עזרה ותמיכה בתקופת הצנע כשלא היה מזון מספיק שרדנו למדנו וגדלנו.
אבא חדש
בהיותי בת 10 מצאה אמי בן זוג והתחתנה אתו. בן זוגה, שמו זאב, היה גם הוא בודד. משפחתו, אשתו וילדיו נספו בשואה. הוא הפך להיות לנו לאבא וכך גם קראנו לו. הוא עזר לפרנסת המשפחה. כשהגיע מכר את אופניו היקרים ובכסף זה חיבר אותנו לרשת החשמל, עד אז חיינו עם מקרר קרח ונורת נפט ופתיליות לבישול. כביסה עשינו בגיגית עם קרש ובתוכו פח גלי לשפשוף הבגדים.עם נישואיה של אמי הפכנו למשפחה שלמה
ילדותי בכפר
בגינה הוריי שתלו עצי פרי לרוב אפרסקים,תפוחים,שסק,לימונים,גויבות ותפוזים אדומים ופרחים. כמו כן, היו לנו גם בעלי חיים כגון תרנגולות מטילות, ברווזים, אווזים ותרנגולי הודו.
בגרות
סיימתי את לימודי בבית הספר היסודי שהיה אז בן שמונה שנות לימוד בשכונת מגוריי ואז הייתי צריכה לבחור את המשך דרכי. חלק מחבריי הלכו ללמוד מקצוע וחלק הלכו ללימודי תיכון. אני המשכתי את לימודי בתיכון כצנלסון בכפר סבא, בו למדתי במגמה ביולוגית ועשיתי בחינות בגרות. התגייסתי לצבא לחיל מודיעין בשנת 1965 והייתי חיילת במלחמת ששת הימים.
משוב על תכנית הקשר הרב דורי
סבתא לאה:
"היה לי תענוג להצטרף לפרויקט הקשר הרב דורי, להכיר את רותם נכדי גם בבית הספר ובעבודה רצינית ובוגרת.שמחתי להכיר את חברי לקבוצה ביחד עם נכדיהם, אנשים מדהימים ואיכותיים. ואת המורה גליה שעזרה, תמכה והיא פשוט נפלאה".
הנכד רותם:"היה לי כיף מאוד בקבוצת הקשר הרב דורי. למדתי המון על המשפחה של סבתא שלי, ואיך היא הייתה חייה בתקופתה. חוץ מזה נהניתי להשתתף בפרויקט עם חברי, והמורה המדהימה! התומכת! ועוזרת ! גליה".
תשע"ה
מורה מובילה גליה בן גיגי
מילון
שיכון עליה שיכון עליה הוקמה בכפר סבא בתחילת שנות ה-50 עבור אלו שעלו ארצה בגלי העליה שלאחר מלחמת השחרור. השיכון הוקם כשכונת עולים שקלט את דיירי המעברות והעולים החדשים, רובם ניצולי שואה. עם השנים השתנה אופי האוכלוסייה בשכונה ורובה מאוכלסת היום על ידי יוצאי תימן.
ציטוטים
”הבעל של אימי מכר את אופניו ובכסף שקבל חיבר אותנו לחשמל, ונפטרנו ממקרר הקרח והפתיליות“
