מאגר סיפורי מורשת

שמי רוני אהרון פרנקו, סבא של אורי ומשתתף עמו בתכנית הקשר הרב דורי. סיפרתי לנכדי, אורי על אבי יעקב, הוא הסבא רבא של אורי.

אני אהרון פרנקו בן ליעקוב ושולה פרנקו. אבי יעקוב הוא האח הקטן לשלושה אחים שנולדו בבולגריה, הוא עלה לארץ לאחר השואה.

אימא שולה נולדה בישראל לאחר שאביה העלה את המשפחה מלוב. שולה בת אמצעית מבין עשרה אחים ואחיות. לפני שהורי התחתנו אמי גרה ברמת גן ואחיה יצחק חלפון ז"ל נהרג במלחמת ששת הימים בדרגת סגן אלוף לאחר שנתקלו בכוחות של הצבא הסורי.

לזיכרו של יצחק חלפון

אני סבא רוני בנו של יעקוב נולדתי בתל אביב בשנת 1961 בבית חולים הקריה. אני האח הבכור לשלושה אחים, למדתי בבית הספר היסודי דוד ילין בחטיבת הביניים ליידי דייויס. לאחר שסיימתי את חטיבת הביניים התחלתי ללמוד בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה וסיימתי בהצלחה את הלימודים. התגייסתי לצבא ולחמתי בהנדסה קרבית.

סבא רוני מספר על אביו יעקב, סבא רבא של אורי

סבא יעקוב (או כפי שהנכדים קוראים לו סבא קוקו) נולד בתאריך 16.12.1936, בעיר סופיה שבבולגריה. לסבא יעקוב היו שלוש אחיות והוא היה בן הזקונים.

אביו של סבא יעקוב היה חייט. הוא היה תופר מדים לצבא הבולגרי לפקידים במשרדי הממשלה. המתפרה של סבא רבא אהרון הייתה מתפרה גדולה והוא העסיק באה תופרות נשים צעירות שהיו למעשה חסרות כל ובכך נתן להם פרנסה.

סבא יעקוב ואחיותיו מתארים את הבית שגדלו בו באותה תקופה כבית מבוסס כלכלית לא היה חסר להם כלום תמיד היה שפע של אוכל. תמיד היו בגדים חדשים ומגוון ירקות, פירות, בשר, דגים ועוד… הילדות שלהם נחשבה לילדות טובה, בבית הם דיברו ביניהם בבולגרית בלבד. בבית היו חוגגים את החגים היהודים על פי המסורת היהודית.

בשנת 1941 לערך בעיצומה של מלחמת העולם השנייה הגיעו הגרמנים לבולגריה וכל היהודים היו צריכים לענוד על דש חולצתם תלאי צהוב.

וכך גם משפחתו של סבא. רחובות העיר סופיה היו מלאים בצעירים גרמנים בני תנועות הנוער הנאציות. משפחתו של סבא יעקוב הורשו לקחת איתם רק בגדים ומזון למשך הנסיעה והם נאלצו להשאיר מאחוריהם כסף ודברי ערך ובעצם את כל רכושם. את משפחתו של סבא יעקוב גרשו לעיירת קיוסטנדיל שם הם גרו מספר שבועות עד שחבר של סבא רבא שהיה עו"ד מכובד עזר להם לברוח למשפחתם שנמצאת בעיר נברוקופ. שם גרה משפחתו של סבא יעקוב עד סוף המלחמה אצל קרובי משפחה וסבא זוכר איך הם הכינו שמן מאגוזים שהיה מעדן בלתי נשכח.

בינתיים מלך בולגריה החליט לא לכבד את ההסכם עם גרמניה ואת הרכבות ששלחה גרמניה, כדי לאסוף את היהודים ממרכזי הגרוש למחנות ההשמדה בפולין החזיר המלך ריקות, ככה ניצלו חלק גדול מהיהדות בולגריה וגם משפחתו של סבא יעקוב מלהגיע למחנת השמדה בפולין ומגורל אכזר.

לקראת סוף המלחמה בשנת 1943 חזרה משפחתו של סבא יעקוב לביתם בסופיה.

סבא יעקוב היה בערך בן 7 והתחיל ללמוד בבית הספר הצרפתי קולז דה פרנסס. שהיה נחשב לבית ספר יוקרתי. הלימודים בבית הספר היו בצרפתית בלבד וסבא למד שם מכיתה א'-ד'. אביו של סבא חזר להפעיל את המתפרה. באותה תקופה היה שלטון קומוניסטי בבולגריה ובכדי שמשפחתו תוכל לחיות ברווחה כלכלית היה אביו של סבא יעקוב תופר את המדים לרשויות ובכך הוא מנצל נכון את הבד וחוסך בו, משאריות הבד שנתרו הוא היה תופר בגדים ומוכר אותם. בתמורה שלמו לו במצרכים ובמזון (חמאה, סבונים, פירות, קמח ועוד…).

כנראה שבעקבות הלשנה של אחד העובדים, הגיעו שוטרים לביתו של סבא (אבא של סבא יעקוב), רוקנו את כל הבית ולקחו את אבא של סבא יעקוב למעצר, בטענה ששכר בשוק השחור. אביו של סבא ישב במעצר כ-8 חודשים ושוחרר שחרור מוקדם, משום שחברו עוה"ד שוב נחלץ לעזרתו והצליח  להוכיח שהוא זכאי. הוא שוחרר וכל מה שנלקח מבית סבא הוחזר, אך אז שוב גורשה משפחתו של סבא יעקוב מסופיה הפעם ע"י הקומוניסטים.

הם לקחו את הבית שלהם ונתנו אותו לאחד הקצינים הבולגרים ואותם הגלו לעיר סליבן. משם הם הצלחו לעבור למשפחתם שבנוברוקופ.

בשנת 1948 חזרה משפחתו של סבא יעקוב במחתרת לסופיה, בגלל שהבית נלקח מהם הם גרו בסתר בחנות של סבא רבא אהרון.

הם פחדו שהשלטון הקומוניסטי יתפוס אותם, לכן כמעט שלא יצאו מהבית, רק אמו של סבא הייתה יוצאת להביא מצרכי מזון. בערבים הם היו צריכים להגיף את התריסים כדי שלא יראו את האור מבחוץ. סבא יעקוב זוכר שהם היו אוכלים לחם ומורחים מאין מיונז שאביו היה מכין משמן ושום (מפני שביצים עלו יקר).

מהאלבום המשפחתי

העלייה לישראל

בינואר 1948, שסבא יעקוב היה בן 12, החליטה המשפחה לעלות לארץ ישראל.

מסופיה הם נסעו באוטבוס לעיר בורגס, ומשם עלו על אוניית מסע בשם "בולגריה". המסע ארך שלושה ימים ושלושה לילות, הם ישנו במחסני האונייה על מדפים, עד שהגיעו לנמל חיפה. סבא יעקוב מספר שלמרות הקושי והתנאים הלא נוחים, הם מאוד התרגשו להגיע לארץ ישראל.

כשהגיעו הם נלקחו לבית עולים ,"קריית אליהו" בחיפה. המקום היה מחנה צבאי מתקופת הבריטים שננטש. הם שוכנו בביתנים גדלים, בכל ביתן גרו יחד משפחות שחצצו ביניהן שמיכות. גגות הביתנים היו גגות פח ובגשם לא היה ניתן לדבר אחד אם השני בגלל הרעש החזק.

סבא יעקוב זוכר את בית העולים שהיה כמו קיבוץ, עם חדר אוכל משותף וכל הילדים שיחקו יחד בחוץ. אביו של סבא עבד כסבל בנמל חיפה. הוא היה עובד חרוץ וחזק ולכן תמיד רצו להעסיק אותו, תמיד הייתה לו עבודה, כך שבבית תמיד היה כסף ולא היה חסר דבר. לאחר כ-8 חודשים עברה המשפחה לתל אביב. בהתחלה הם הגיעו ליפו הנטושה, משם עברו די מהר למעברה ביד-המעביר. במעברה התנאים היו לא קלים.

הם גרו בצרפי עץ קטנים, השירותים היו מחוץ לבית ומשותפים למספר משפחות. אבא של סבא שהצליח לחסוך מעט כסף, קנה בית קטן בשכונת הדר יוסף בתל אביב והמשפחתו עברה לגור שם. באותה תקופה החל סבא יעקוב ללמוד באופן מסודר בבית הספר "דויד ילין" (שמאחר יותר היה גם בית הספר שבו סבא רוני ואחיו למדו). שם הוא למד טוב את השפה העברית, שעד אז למד אותה בעיקר מאנשים מסביב, מהשורשים בבולגריה סבא יעקוב לקח בעיקר את השפה הבולגרית והספניולית. שהקפיד להמשיך ולדבר בה עם הוריו ואחיותיו. כמו כן את האוכל הבולגרי שכל כך אהב המשיכה אמו לבשל גם בארץ.

לימים כשהתחתן עם סבתא שולה, היא למדה לבשל את המאכלים הבולגרים שאנחנו אוכלים עד היום למשל: בורקס, מרק שעועית, מרק עדשים, אגרסטדה, טארטור ועוד…

בצבא שירת סבא יעקוב כחובש קרבי בפיקוד דרום והשתתף במלחמת סיני. מיד עם סיום שרותו הצבאי למד מסגור בבית ספר מקצועי ועבד בחברת "אמקור". לאורך השנים המשיך ללמוד ולהתקדם לתפקיד ניהולי "באמקור".

בזמן הכרזת המדינה היה סבא יעקוב עדיין בבולגריה. הוא זוכר את ההתרגשות הגדולה כשהם שמעו שהכריזו על מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית ועצמאית. זה עורר בקרבם תקווה לממש את החלום של העלייה לארץ ישראל. ההרגלים שסבא יעקוב סיגל לעצמו מאז שעלה לארץ הם בעיקר כיבוד המסורת והחגים. אמנם בבלגריה הם חגגו את החגים אבל פחות בקפדנות. פה בארץ סבא יעקב וסבתא שולה מקפידים לחגוג את החגים על פי המסורת.

כיום סבא יעקוב הוא פנסיונר.

הוא מאוד אוהב לטייל בארץ, לראות עולם, לאכול במסעדות טובות והתחביב שלו הוא צילום. סבא וסבתא אוהבים מאוד לבלות איתנו הילדים הנכדים והנינים, והם מגיעים אלינו תמיד עם הפתעה מתוקה.

תמונה משפחתית

הזוית האישית

סבא רוני: היתה חוויה מרתקת לחקור את כל מה שעבר על המשפחה לפני מלחמת העולם השנייה במהלך המלחמה ולאחריה, ועל הדרך שהגיעו לארץ ישראל. נהנתי לספר ולהעביר את החוויה לאורי הנכד המדהים שלי, שלמד יותר לעומק את העבר של המשפחה שלנו. עדי המדהימה והמיוחדת עזרה לנו מאוד איך לספר את הסיפור בדרך מעניינת ומרתקת עם הרבה סבלנות ואני מודה לה על כך.

אורי: היתה חוויה כיפית מאוד, למדתי הרבה על הדורות של המשפחה שלי ואיך סבא רבא שלי עלה לארץ ישראל. היה לי כיף שביליתי יותר זמן עם סבא רוני. תודה רבה לעדי שעזרה לי במקרה הצורך, נהנתי מזה שהכרתי אנשים חדשים.