מאגר סיפורי מורשת

סבתא דבורה נולדה בשנת 1925 בהונגריה. במלחמת העולם השניה היו היא ומשפחתה בהתחלה, בגטו היהודי בהונגריה ואז הם נלקחו למחנה ההשמדה אושוויץ. במחנה נרצחו על ידי הגרמנים הנאצים שני ההורים שלה ושלושה מאחיה. לאחר שהוריה נרצחו היא החליטה שכאחות הבכורה היא תדאג לאחים הקטנים, ששניים מהם היו תאומים שנשלחו לד"ר מנגלה – רופא נאצי שהיה עושה ניסויים קשים על בני אדם ומתעלל בהם, ובמיוחד בזוגות תאומים. סבתא היתה גונבת אוכל, ולפעמים גם לוקחת מהמנות הקטנות שקיבלה, וזרקה אותו מעבר לגדר כדי שהאחים הקטנים שלה יוכלו לקחת ולאכול ולא לגווע ברעב ולמות. כך היא עשתה במשך כל הזמן שהם היו במחנה ועד סוף המלחמה. פעם אחת תפס אותה חייל נאצי וכעונש הוא הכריח אותה לעמוד יום שלם בתוך מים קפואים.

אחרי המלחמה היא עלתה לישראל, הכירה את סבא מנחם, התחתנה איתו ונולדו להם 3 ילדים, 11 נכדים, עשרות ניניים ואפילו כמה חימשים (ילדים של נינים). לפני 11 שנה היא נפטרה. שמי השני, דבורה, הוא על שמה ולזכרה. מבחינתי, סבתא דבורה היא גיבורה בגלל שבגיל מאוד צעיר היא הפכה ליתומה והתנהגה כמו אישה בוגרת, דאגה לאחים הקטנים שלה למרות שזה סיכן את חייה ולבסוף הצליחה לשמור עליהם עד סוף המלחמה והמשיכה לעשות זאת גם אחרי שעלו לארץ. כיום, החיים שלנו כילדים די נוחים ונעימים לכן אנחנו צריכים לדעת להסתכל בעבר ולהעריך את הדורות הקודמים שחיו בתנאים קשים מאוד ובזכותם קמה ונבנתה מדינת ישראל.

הזוית האישית

אני למדתי המון דברים חדשים על סבתא שלי, ואני מצטערת שלא זכיתי להכיר אותה.