מאגר סיפורי מורשת

שמי חיה ליפשיץ ואני סבתא של תמר.

נולדתי בזמן מלחמת העולם השנייה, להוריי משפחת לוין בטשקנט בירתה של אוזבקיסטן. לשם ברחו הוריי,  כשהחלו הגרמנים להפציץ את עריה המרכזיות של רוסיה, זמן קצר לאחר נישואיהם. טשקנט, שבאסיה התיכונה נחשבה למקום בטוח יותר. אבל המצב הכלכלי שם היה בכי רע, סבל רב של רעב ומחלות.

חסידי חב"ד, ששהו מאחורי "מסך הברזל" חיפשו דרכים שונות כדי לצאת מרוסיה. וכאשר אחרי המלחמה נחתם הסכם בין רוסיה לפולין לפיו כל אזרחי פולין, שנמלטו לרוסיה מאימת הקרבות, יוכלו לשוב לבתיהם. ניצלו חסידי חב"ד את ההזדמנות, ובחורף תש"ז יצאו משפחות רבות של חסידים מרוסיה ברכבות משא ובניירות מזויפים של פולנים. אני הייתי בת שנתיים, הנסיעה הייתה ארוכה וקשה הצפיפות והדוחק היו גדולים וכולנו היינו במתח רב.

בחסדי ה' עברנו את הגבול והגענו לפולין, מפולין המשכנו לאוסטריה. שם שיכנו אותנו בצריפים של הצבא הגרמני במשך כשנה. משם נסענו לצרפת ואחרי שהיה של שנתיים, בהוראת הרבי הריי"ץ נסענו לארץ ישראל.

הנסיעה לארץ הייתה באנייה רעועה, שנמשכה שבועיים ימים. אבל השמחה הייתה גדולה, כשראינו את האורות  המנצנצים של העיר חיפה. את המחזה הזה לא אשכח כל ימי.

התקופה הייתה אחרי מלחמת השחרור. שיכנו אותנו באוהלים לאחר מכן קיבלנו מהסוכנות היהודית את הכפר הנטוש ספריא להתיישבות של חסידי חב"ד.

בתי הכפר היו הרוסים. אחרי שיפוץ מינימלי עברנו לבית משלנו ללא מים זורמים וללא חשמל בתנאים קשים מאד.  קשיי הקליטה היו קשים מאד, אבל אחדות החסידים והעידוד, שקיבלנו מהרבי הרי"ץ, עזרו להתגבר על הקשיים.

לאט לאט הוקמו מוסדות חינוך בכפר המתפתח: חיידר לבנים,  גן ילדים,   בית ספר לבנות ובית כנסת. הקהילה התחילה להתפתח ולהתמסד מתוך אהבת ישראל ואחוות אחים. תקופות קשות עברו על הכפר, וברכותיו של הרבי סייעו לו להתגבר על כל הקשיים. וכך מהכפר הנטוש ספריה, שנהפך ברבות הימים לשפריר. הפך הכפר לכפר חב"ד בירת חב"ד בארץ הקודש.

הקשר לרבי

נולדתי למשפחה של חסידי חב"ד מדורי דורות, ההורים שלי היו חסידים ומקושרים לרבי. למרות, שלא יכלו להיפגש עם הרבי הריי"ץ פיזית ברוסיה בגלל התנאים הקשים. בשנים ההם, בזמן הקומוניזם היהודים חיו בפחד מתמיד, הקשר התנהל בצופן מאחר שמי שנתפס נידון למוות.

מאוחר יותר כשעלינו לארץ, נשלחו  הוראות  מהרבי הריי"ץ שהתקבלו במכתבים בבית של הוריי. יחידי סגולה נסעו לרבי לארה"ב.

כשהרבי הריי"ץ הסתלק הקשר עם הרבי התעצם. למרות, שאבי לא זכה להיות במחיצתו מאחר ונפטר בגיל צעיר. אמי ע"ה שמרה על קשר רציף עם הרבי בחלופת מכתבים, ומאוחר יותר בביקורים תכופים .

גם אני ביקרתי מספר רב של פעמים במחיצתו של הרבי, וקיבלתי ממנו במספר הזדמנויות הוראות פרטיות וכלליות, במסגרת הפעילות הציבורית שלי, בהנהלת נשי חב"ד.

כל החלטה, שקיבלנו בחיים וכל אירוע במשפחה, לוו בברכותיו של הרבי.

כשבני בכורי נישא בארה"ב נסענו כל המשפחה, בחנוכה. וקיבלנו מהרבי דמי חנוכה, כשמטבע אחד מהם ייעד לעשות בו כאוות נפשנו. זהו המטבע שצמוד אלי בשרשרת אותה אני עונדת כל הזמן.

פעמים רבות זכיתי להיות ביחידות אצל הרבי ולקבל ממנו הוראות וברכות.

החפצים שעברו במשפחה

גביע זכוכית, שקיבלה אמי במתנה כשהייתה בת 3. המזכרת היחידה, שעברה מדורי דורות, מפני שאת כל החפצים בעלי הערך נאלצו להשאיר ברוסיה לפני בריחתם משם.

הזוית האישית

תמר: תודה סבתא על הסיפור המרתק, מאחלת לך הרבה נחת ובריאות.