מאגר סיפורי מורשת

שמי עליזה אסולין ואני אספר שני סיפורים על משפחתי האהובה.

אבי היה סנדלר ודיין וידע להוציא לרפא אנשים שנכנס בהם הדיבוק

יום אחד באה אלינו הביתה ( כשגרנו במרוקו) אישה משוגעת שנכנס בה הדיבוק. אבי  היה ידוע ביכולתו להוציא את הדיבוק. הוא ירד עם האשהלמרתף הבית ואני עקבתי אחריהם. אצלנו במרתף הבית הייתה זכוכית קטנה שהיה אפשר להציץ בא. הצצתי וראיתי את אבי מוציא את הדיבוק מהאשה. עד היום אני זוכרת את התהליך שהוא עשה: כך זה היה, הוא חימם מחט ותפס את המחט ודקר את הבוהן, דוקרים טיפה ולוחצים על הבוהן אומרים "קריאת שמע" וקוראים מ"הזוהר".

השכנה הענייה

אני עד היום זוכרת שלסבתי היה שכנה שהייתה אוהבת אותה מאוד אבל השכנה הייתה ענייה. לסבתי היה בחצר תרנגולת שהטילה הרבה ביצים בכל יום. התרנגולת הייתה קשורה מאוד לסבתי והייתה הולכת אחריה לכל מקום, כל היום. בלילה שסבתי הייתה הולכת לישון, סבתי הייתה עולה לקומה שנייה. בכדי לעלות לקומה השנייה היה צריך לעלות בסולם והיא הייתה עולה והולכת לישון.

פעם אחת שכנה של סבתי  היגיע אלינו  הביתה, היא הייתה מגיעה אלינו לפעמים לאכול. למחרת היא באה ולקחה את התרנגול כי היא הייתה רעבה. היא הניחה את התרנגולת המתה באחד מחדרי הבית, שהיה חדר עם חול. למחרת סבתי שמה לב, שהיא לא ראתה את התרנגולת שלה, אז היא חיפשה בכל הבית ולא מצאה. כשהיגיע בחיפוש בתוך החדר עם החול, היא ראתה את התרנגולת שלה מתה, ומאוד כעסה ולא הבינה איך מתה התרנגולת? למחרת השכנה באה אליה פתאום וביקשה סליחה מסבתי. סבתי לא הבינה על מה היא מבקשת סליחה, אך לבסוף השכנה סיפרה לה את המעשה שעשתה וסבתי למרות שהייתה מאוד קשורה לתרנגולת שלה שהטילה כל יום ביצים טובות, סבתי סלחה לה.

הזוית האישית

ישראל: אני למדתי מסיפור זה שסבתא סיפרה לי, למדתי שכדאי להיות סלחנית. היה ממש כיף ונחמד ללמוד אחד מהשני ושבעזה נמשיך את זה מחוץ לפרוייקט.