מאגר סיפורי מורשת

שמי אורי ראובני, נולדתי ב2 לינואר 1954, בארץ ישראל.

הוריי היו בתיה ובנימין, שעלו מעיראק לחלום הציוני, בנימין אבי היה סוחר ואימי בתיה הייתה גננת.

אני גדלתי וחונכתי במגדל העמק, ולמדתי בתיכון רוגוזין. מִגְדַּל הָעֵמֶק היא עיר במחוז הצפון בישראל. העיר שוכנת על שלוחה דרומית-מערבית של הרי נצרת, כ-4 קילומטרים דרומית-מערבית לנצרת. (ויקיפדיה). החוויה שהכי זכורה לי מהתיכון הייתה הטיול לאילת בכיתה י"ב, טיול של שבוע במדבר. וגם היותי בנבחרת הכדורסל והכדוריד, בבית הספר ובעיר.

חייתי במגדל העמק עד הצבא, וגויסתי בגיל עשרים ואחת, מפני שעשיתי מכינה קדם צבאית, יחד עם חבריי מהתיכון – חיים וניסים. בישראל, מכינה קדם-צבאית מוגדרת בחוק כ"מסגרת חינוכית המיועדת בעיקרה למיועדים לשירות ביטחון ולמתגייסים לצבא, ושמטרותיה הכנת החניכים והחניכות לשירות מלא בצבא הגנה לישראל וחינוך למעורבות חברתית ואזרחית". בני הנוער המצטרפים למכינה דוחים את שירותם, ומתגייסים לצה"ל כשנה מאוחר משאר בני השנתון. (ויקיפדיה) בצבא שירתתי בשריון, בסיני, ונפצעתי בתרגיל אוגדה. סיימתי את שירותי בדרגת רב סרן והייתי סמג"ד.

בהמשך, הלכתי לרכוש השכלה באוניברסיטה בתחום ההוראה, שם גם הכרתי את אישתי האהובה מזל. הכרנו, התחתנו וכעת אנחנו ארבעים שנה ביחד. במהלך השנים רכשתי ניסיון בתחום ההוראה והתחלתי לנהל אבית הספר היסודי "גלעד" שבשכונה הדרומית בנוף הגליל. בגיל חמישים ושש פרשתי מניהול בית הספר וממשרד החינוך בכלל.

חפץ מיוחד

כשאבי עלה מעיראק הוא הביא אתו חפץ מיוחד, כוס יין מכסף ושמו חרוט עליה, הייעוד של הכוס הזו היא שתעבור מאב לבן בדורות הבאים של משפחתנו.

הגשמת החלום

החלום שלי היה להפוך למורה נהיגה ומורה דרך. התחלתי להגשים אותו, וכעת אני מורה לחינוך תעבורתי בתיכון יגאל אלון. בנוסף אני מתנדב כיו"ר ארגון נכי צה"ל בנוף הגליל ויו"ר עמותת "אילן".

אחד מתחביביי האהובים ביותר הוא קריאת ספרים וגם, ליזום מפגשים עם חברים.

הזווית האישית

איתי: שמחתי לגלות את עברו של המורה היקר – אורי ראובני.

אורי ראובני: המסר שלי לדור הצעיר ,הוא להיות בני אדם ולשים לב לדברים שקורים בסביבה.