מאגר סיפורי מורשת

שמי מריק דיבנר והשנה אני משתתף עם נכדתי בתכנית הקשר הרב דורי שמתקיימת בביה"ס הדרור תל"י מבשרת ציון.

נולדתי בשנת 1942. כשהייתי בן 5 כבר ידעתי לקרוא ולכתוב. הייתי גבוה לבני גילי ונראיתי כבן 7-8. זכור לי יום אחד שטיילתי עם אבי ברחוב ופגשנו את חבר של אבי שמזמן לא התראו. אותו החבר היה מנהל בית ספר והציע לאבי שאכנס ללמוד בכיתה א', אך אבי אמר שאני קטן עדיין וגילי הוא 5, אך אני כבר יודע קרוא וכתוב, מכיוון שבעבר היו מתקבלים לבית הספר מגיל 8. המנהל אמר שלא נורא, למרות גילי הצעיר שהוא מוכן לקבל אותי ללמוד בבית הספר.

כך יצא שמגיל צעיר כבר למדתי בבית הספר. הייתי תלמיד מצטיין ואהבתי גם את מקצוע הספורט ולשחק כדורגל. כשעליתי לכיתה ב', התבקשנו להגיע יום לפני לבית הספר בכדי להכיר את המורה. אני הגעתי עם התיק והספרים וכל הציוד, אך ראיתי ששום תלמיד לא הגיע עם ילקוט, מכיוון שזה עוד לא היה היום הראשון ללימודים. מאוד התביישתי לבוא לכיתה ולהיות התלמיד היחיד עם ציוד, ש"טעה" והגיע ככה. מאחורי בית הספר היה שטח של דשא בגובה מטר עם כבשים רועות. רצתי לשטח והחבאתי את הילקוט עם כל הציוד שהיה לי, אבל את הדיו של הכתיבה החבאתי במקום אחר, כדי שלא ילכלך את הספרים והמחברות.

חזרתי לכיתה לפגוש את התלמידים והמורה וכשנגמר המפגש חזרתי בריצה לשטח הדשא וגיליתי שהכבשים אכלו את כל הדשא שהיה ושכל הציוד שלי, שהוחבא שם, נעלם כלא היה! חזרתי הביתה מבוייש ודואג, סיפרתי לאבי מה קרה והוא חיזק אותי ואמר לי שלא קרה כלום, וזה לא נורא ושהוא יקנה לי את הציוד מחדש. השנה של כיתה ב' התקדמה, והנה יום אחד נכנס לבית הספר. הגיע רועה הצאן והביא את הציוד שלי, אך ללא הדיו… וכך במשך השנה הייתי עם כפל ציוד: של ספרים, מחברות, קלמר אבל דיו אחד.. וייתכן אולי עד עצם היום הזה הדיו מוחבא בשטח הדשא שמאחורי בית הספר…

הזוית האישית

הדר הנכדה משתפת: שמחתי לשמוע את הסיפור של סבא, נהניתי להקשיב ונהניתי מכך שהוא השתתף בתכנית והגיע לבית הספר שלי.