מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיה עיני, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לשתף את סבי יוסף גונן ולתעד את סיפורו.

סבי, יוסי גונן נולד בתאריך, 23.12.1946, כשמדינת ישראל עוד לא היתה.

הוא נולד בגרמניה בעיר שנקראת אולם (ליד מינכן). הוא נולד שנה וחצי לפני תום מלחמת העולם השנייה. הוריו הם ילידי פולין הם היו נערים כשהמלחמה פרצה, ושניהם ברחו בנפרד לרוסיה, שם התחתנו, כשהיו בגיל 16.

סבא יוסי בילדותו

עם סיום מלחמת העולם השנייה הם היו בדרכם לארץ. בדרכם ארצה הם שהו במחנה עקורים (מחנה פליטים), לשם התרכזו כל שאריות הפליטה מהשואה לפני העלייה לארץ (המחנה נמצא באולם). המשפחה עלתה ארצה בשנת 1948, זמן קצר אחרי הקמת המדינה.

מיד אחרי העלייה לארץ, הם גרו במעברות, ושכנו באוהלים. לקראת סוף שנת 1950 (הוא היה בן 34), הם עברו לגור בחיפה. הם גרו בחיפה ברכוש נטוש, וקיבלו חדר אחד, מטבח ושירותים משותפים. הם גרו בשותפות עם משפחה אחרת. הם הסתדרו טוב מאוד עם כולם בבית הראשון שגרו בו. בביתם השני פחות. הוא הלך לבית הספר "הגפן" בחיפה, במושבה הגרמנית.

ב- 30 באוקטובר, פרצה מלחמת סיני "מבצע קדש", אונייה מצרית הגיעה לאזור חופי חיפה והפגיזה את העיר. מיד לאחר שמלחמת קדש הסתיימה, הם עברו לרמת השרון.

איך סבא פגש את סבתא?

בשנת 1960 כשסיים את בית הספר יסודי, הוא עבר לקיבוץ דן מרצונו, שם התגוררו דודיו ובני משפחתם. (הוא עבר לבד, בלי הוריו). בקיבוץ היה ספורטאי מצטיין, שיחק בקבוצת הכדורסל של הקיבוץ, בליגה העליונה, כשהיה בן 16.

בקיץ 1964 סיים את לימודיו בקיבוץ. באותו קיץ, סבתא הגיעה למחנה עבודה מטעם תנועת השומר הצעיר בקיבוץ. בט״ו באב, בנות השומר הצעיר ערכו פעילות משחק בכרמים, ורצו בכרם עטופות בסדין מעל בגדיהן, כמו שעשו בתקופות הקדומות. אחרי שחזרו מהפעילות, סבא ראה את סבתא מחוץ לחדרו בקיבוץ, והוא הזמין אותה ואת חברותיה לחדרו, ושם דיברו כולם הרבה שעות. משם החלה חברות ארוכת שנים.

ב-9 בנובמבר 1964, סבא התגייס לצבא. בסופי השבוע היה מתלבט האם ללכת לבקר את הוריו, לנסוע לקיבוץ, או ללכת לסבתא (שחיה בעיר באותו הזמן). לפעמים היא היתה מתלווה אליו למשחקי הכדורעף ששיחק אז להנאתו. בתאריך 15 במאי 1967 השתחרר מהצבא, ומיד גויס למילואים.

סבתא לא רצתה לחזור לקיבוץ דן, מכיון שרצתה להיות מורה. בקיבוץ, באותם הימים היו יכולים להחליט בשבילה שבמקום שתהיה מורה, תעסוק בעבודות המטבח למשל או בחקלאות וכד'. סבא כל כך אהב את סבתא, עד שעזב בשבילה את קיבוץ דן האהוב, ועבר לחיות בעיר (שלא אהב).

יום אחד, אביה של סבתא פגש את סבא, ושאל אותו מהם תוכניותיהם והוא ענה לו, כי בכוונתו להינשא לה. בתאריך 23 במרץ 1969 הם התחתנו. אחרי צבא ולימודים. (חמש שנים לאחר שגויס לצבא).

העבודה בשב״כ – התפקידים בחו"ל

בקיץ 1969 סיים יוסי את לימודיו במכון וינגייט. ב- 1 בספטמבר, החל לעבוד כמורה לחינוך גופני, ולאחר שבוע הבין שהעבודה לא התאימה לו והוא לא אהב אותה. הוא החל לחפש אפשרויות אחרות. הוא ראה מודעה בעיתון על גברים שמבוקשים לעבודה ביטחונית. הוא ניגש לעבודה, ולאחר כמה ראיונות, הסתבר שהוא התקבל לעבודה בשב״כ.

העבודה היתה מאוד מעניינת, מלאת אתגרים, ותובענית. העבודה דרשה ממנו להיות שם רוב הזמן, כך שלא היה בבית בהרבה שבתות ולעיתים בחגים. תחום עבודתו היה בעיקר בתחום המלחמה בטרור.

בשנת 1978 יצאו כל המשפחה לשליחות בלוס אנג׳לס, שם שימש כקצין ביטחון. העבודה היתה מלאת אתגרים וסיפוק. הם חזרו ארצה בשנת 1981. בשנת 1987 נשלחה כל המשפחה למונטריאול, שם שימש כקצין ביטחון הקונסוליה הישראלית וכקצין ביטחון אל על. לאחר מכן חזרו ארצה בשנת 1990. לאחר מכן הוא נשלח לסין, והקים את תחנת אל על בבייג׳ין.

בשנת 1992 פרש מהעבודה, אך זמן קצר לאחר מכן, גויס שוב, ונשלח לעבודה סודית. בשנת 1993 חזר ארצה. ובשנת 1996 שימש כקצין ביטחון במינכן. בשנת 1999 חזר לישראל, ומאז הוא בגימלאות.

מה סבא יוסי עושה כיום?

סבא יוסי נמצא בגימלאות. אחרי שחזר ממינכן, בשנת 1999, הוא הקדיש את רוב זמנו לפעילות ספורטיבית, וטיפול בנכדים. בשנת 2003, הם נסעו למינכן, כי סבתא עבדה ולימדה עברית בבית הספר היהודי במינכן. בתאריך 25 בפברואר 2005, בנו אופיר נפצע בפיגוע התאבדות של מחבל, וארוסתו נהרגה. על כן חזרו ארצה.

סבתא פרשה בשנה זו. (היא עדיין מתנדבת כיום כמורה בארגון). מאז ועד היום, הוא מנהל חיים שגרתיים פחות או יותר, עם התמקדות בספורט, וגידול הרבה בעלי חיים בבית. פעמיים בשנה נוסע לחו״ל, ומטייל. יחד עם סבתא, מטפל בשמונה ילדים, ועדיין  הם מארחים את בני המשפחה כל שנה מחדש בחגים.  הוא הולך לחדר הכושר בכל שבוע, ובכל רגע תמיד פנוי לעזור לכולם. הוא חי בשלווה יחד עם סבתא בבית פרטי בכפר סבא.

הזוית האישית

מאיה: מאוד נהניתי לבלות עם סבא שלי וללמוד על חייו להקשיב לסיפורו ולתעד אותו.