מאגר סיפורי מורשת

שמי אבנר מוסאי, נולדתי בעיר יבנה למשפחה ברוכת ילדים (עשר נפשות), ואת שנות ילדותי ביליתי במעברה שביבנה.

החברים שלי אף הם באו ממשפחות ברוכות ילדים וקשיי יום, כך שהמשחקים והבילויים שלנו התאפיינו בעיקר בתחום הספורט, ויצירת הכלים שבהם היינו משחקים. (קורקינטים, כלי נגינה וכו'). אמי הייתה עקרת בית, כך שעול הפרנסה היה בעיקר מוטל על האבא, שעבד קשה כשכיר במפעל לייצור מיץ.

מיותר לציין שהמצב הכלכלי בבית לא איפשר לנו להתלבש בבגדים אופנתיים או לבלות במקומות בילוי אטרקטיביים ויקרים, גם לא בתקופת החופש הגדול. רוב הזמן שאחרי שעות הלימודים, היינו ללא השגחת מבוגרים. זה גרם לנו לעשות לפעמים "שטויות" שאילו חלילה היינו מתמידים בהן, הרי שעתידנו לא היה מזהיר.

להורים היה חשוב שנשמור על חיי הדת, ולכן כבר בגיל 12 נשלחתי לפנימייה במסגרת ישיבתית, ושם למדתי כשבע שנים. תקופת הלימודים בישיבה הייתה מן היפות בחיי. שם למדתי להיות עצמאי, שם רכשתי מיומנות בלימוד הגמרא, ושם למדתי להיות חזן, לקרוא בתורה ולדרוש ברבים. מיומנויות שבהן אני משתמש עד היום.

מאחר וחלמתי כל הזמן להיות מורה, עזבתי את הישיבה לטובת לימודים בסמינר חרדי למורים, בכפר הנוער "חזון יחזקאל" שבמועצה איזורית בחבל לכיש. לאחר שלש שנים מאתגרות סיימתי בהצטיינות רבה, ומיד התקבלתי לעבודה כמחנך בחטיבת ביניים שבמקום.

סגרתי מעגל בחיי, כאשר חינכתי תלמידים בעלי רקע סוציו אקונומי דומה לשלי. דבר שעזר לי מאוד למצוא את הדרך הנכונה אל ליבם, ולהצליח בעבודת קודש זו.

בשנת 1981 נישאתי לאשתי היקרה אליס, שאותה הכרתי בשידוך של דודתה שתחיה, שאת בעלה הכרתי במסגרת עבודתנו המשותפת בכפר הנוער שבו עבדתי, ויחד הבאנו לעולם שבעה ילדים מקסימים ומוצלחים, ב"ה.

תקופת השירות הצבאי

תוך כדי תקופת הלימודים בסמינר ולאחריו, שילבתי גם שירות צבאי במסגרת "עתודה פדגוגית". בזמן החופשות במהלך השנה, יצאתי לטירונות, תעסוקה מבצעית, אימונים וכו'. שירות חובה זה נמשך לסירוגין והסתכם בשנתיים בלבד.

לאחר ששובצתי לעבודה התחלתי גם שירות מילואים פעיל שנמשך עד גיל 45, בחיל התותחנים. אני חייב לציין, שבחודש יוני שנת 1982, בזמן שהותי במילואים בתעסוקה מבצעית, החל מבצע "שלום הגליל" בעקבות ההתנקשות בחיי השגריר ארגוב באנגליה. היינו הראשונים שהוקפצו לגבול לבנון, ולאחר הצטיידות בן יום אחד, שעטנו לתוך לבנון והתמקמנו ליד כפר סיל דרומית לביירות, ושם ניהלנו מלחמה נגד המחבלים שהתבצרו במערב ביירות וסירבו להיכנע.

עם פרוץ המבצע, אשתי הובהלה לחדר לידה וילדה את בתי הבכורה עדי שתחיה, בלי שאני יודע על כך. רק לאחר חודש ימים הורשיתי לצאת לחופשה קצרה של 48 שעות, ואז ראיתי אותה לראשונה.

עבודה חינוכית באנגליה

 עשר שנים מאז שהתחלתי בעבודת ההוראה, נשלחתי על ידי המחלקה לתרבות תורנית שבסוכנות היהודית לשליחות חינוכית בלונדון, בירת אנגליה, ללמד בבית ספר יהודי את השפה העברית תוך כדי לימודי הקדש והיהדות.

למרות קשיי הקליטה הראשונים, חזרנו משם לאחר כשלוש שנים מרוצים ועם חוויות שהיו מהולות בתחושות של שליחות קדש בתוך חיי הקהילה היהודיים שבמקום.

מהוראה לניהול בית ספר

עם חזרתנו ארצה, הוצע לי להיות מנהל בית ספר בדימונה, ולאחר היסוסים רבים החלטנו להיענות לבקשה זו.

תקופת הניהול הייתה מאתגרת ומהנה. תוך זמן קצר התחלתי להוציא מהכוח אל הפועל יכולות שהיו עד כה חבויות. ניהול צוות, השתתפות בישיבות פדגוגיות רבות, תקשורת חיובית מול ההורים והרשויות, ויכולת להוציא את הפועל תוכניות לימודיות ותרבותיות מגוונות.

שימשתי בתפקיד זה 31 שנים ולאחר 42 שנות עבודה חינוכית מצטברת, פרשתי לגימלאות.

עבודה עם הקהילה

בד בבד עם העיסוק בניהול בית הספר, שילבתי עבודה קהילתית בשעות אחר הצהרים. הקמנו בית כנסת שבו שימשתי בתפקיד רב, חזן וקורא בתורה. בכל יום שבת ערכנו סעודה שלישית משותפת ובה לימדתי רעיון חינוכי מפרשת השבוע. שיעורים קבועים אלה התפרסמו ברחבי העיר, והצטרפו אלינו אט אט עוד גימלאים שביקשו ליהנות מדברי תורה.

כמו כן, הקמנו עמותה אשר חילקה מצרכי מזון רבים למשפחות נזקקות בתקופות שלפני החגים, ואף עסקנו בסיוע כספי לאותן המשפחות, לרכישת ציוד לימודי ומימון ארוחות חמות לילדיהם.

החיים שלאחר הפרישה לגימלאות

הפרישה לגימלאות לוותה בחששות של הסתגלות לחיים החדשים. חששות אלו התבררו כ"אזעקת שווא" כבר בהתחלה. בסמוך לזמן הפרישה,  קמה קבוצה מספר גימלאים בודדים שהחליטה לקיים מסגרת לימוד משותפת בשעות הבוקר. בגלל שעסקתי בחינוך ובהוראה שנים רבות, הוטל עליי ללמד את הקבוצה במגוון נושאים: תנ"ך, לימוד גמרא, הלכות ופרשת השבוע. ואכן מסגרת זו שהחלה עם מספר גימלאים בודדים, מונה כיום כ- 30 אנשים, לאחר שנתיים ימים.

אין ספק שההכנות לכל יום ממלאים אותי בחשק רב ומסייעות בידי למלא את הזמן בתוכן שהיה מנת חלקי שנים רבות.

שיא ההנאה והסיפוק הגיע לי, עת זכיתי בסייעתא דשמיא לחבר את הספר "אם למקרא", ובו שיחות בעלי מסר חינוכי לחיי היומיום, על כל חמישה חומשי תורה. ספר זה יצא כבר במהדורה שניה.

אבנר מוסאי

הזוית האישית

נועם: מאוד נהניתי לעבוד יחד עם אבא וסבא אבנר. הייתה לי הזכות להיחשף לקשיים ולאתגרים הרבים אותם הגשים וצלח וגם לשמוע על החלומות העתידיים כמו כתיבת ספרים ופעילות חינוכית בקהילה. הוא אמר לי שהוא נהנה מהפרויקט הזה ושמח לשמוע שהסיפור יופץ לרבים דרך מאגר המורשת.