מאגר סיפורי מורשת

שמי אור חיים, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי להשתתף בתכנית יחד עם סבתי, רות רוזנפלד. סבתא רות נולדה לבית משפחת דרויש, בנתניה בשנת 1953. מבין הסיפורים שהיא סיפרה על ילדותה בחרנו לתעד שניים מהם, האחד עצוב על הטרגדיה המשפחתית והשני חווית ילדות עם מוסר השכל חשוב!!

הגורל

בוקר של ליל הסדר. הרגשתי לא טוב. אימא החליטה לקחת אותי לרופא. היא בקשה מארבעת אחיי (בני 5,7,9,10), להישאר בקרבת הבית ולא להתרחק. כשחזרנו מהביקור אצל הרופא, רק אחי בן החמש היה בבית. הוא אמר ששאר האחים הלכו, עם עוד ילדים מהשכונה לשדות ליד, לאסוף מתכות. הוא נשאר כי לא רצה לעשות משהוא בניגוד לבקשת אימא.

שעות חלפו ואחיי לא חזרו. הורי הזעיקו את המשטרה וכל אנשי השכונה יצאו לחפשם, למרות שכולם היו עסוקים וטרודים בהכנות לליל הסדר. בשעות הערב המוקדמות הגיעו לביתנו שוטרים. לא הבנתי מה היה ומה קרה, אך לראשונה ראיתי את אבי בוכה ואת אמי מורטת את פניה ומתייפחת. אני ישבתי בחושך בחדר המדרגות. אף אחד לא ניגש לראות מה קורה איתי ומה מצבי.

שלושת אחיי

הבית התמלא אנשים. הייתי מאוד מבולבלת ומפוחדת. לימים, הבנתי שאח אחד נהרג במקום ושניים נפצעו ושכבו בבית-חולים שנה. מסתבר, שהאח שנהרג ראה מתכת מבצבצת מהאדמה, משך אותה והמתכת, שהייתה נצרה של רימון, התפוצצה והוא נהרג מיד. מהרסיסים שעפו נפצעו שאר אחיי.

כל חיי הרגשתי אשמה במה שקרה. אמרתי לעצמי שאם לא הייתי חולה האסון הנורא לא היה קורה.

כמובן, שכיום אני מבינה, שהכול עניין של גורל!

עם קצת רצון וקצת יכולת, אפשר לבלוע תרנגולת

בזמנו, התחלנו ללמוד אנגלית בכיתה ו'. לשלושת אחי הגדולים ממני היו הישגים מאוד נמוכים במקצוע זה, וכשאני התחלתי ללמוד אנגלית, אצל אותו מורה, כנראה שהוא חשב שמצטרפת עוד אחת מהמשפחה שיכולותיה ללמוד אנגלית עלובות ביותר. כבר באחד המבחנים הראשונים ראיתי, לפי בדיקת המורה, שיש לי שגיאות רבות. כשעברתי על המבחן, לא הבנתי היכן שגיתי. פניתי למורה וביקשתי הסבר. הוא כעס, טען שאלו פשוט שגיאות והעיף את המחברת שלי לקצה החדר.

הושפלתי! נעלבתי! נפגעתי! עם המחברת נגשתי לחדר המנהל ושם ספרתי לו מה אירע. המנהל הבטיח לי שיטפל בעניין ואכן כך היה, אך לא זה הנושא.

באותו יום, חזרתי הבייתה בוכייה. דרשתי מהורי ללכת ללמוד אנגלית אצל מורה פרטי, על מנת, שאהיה התלמידה הטובה ביותר בכיתה, ואפילו בשכבה כולה. מכיוון שלהורי לא הייתה אפשרות כלכלית, מצאנו עולה חדשה, תיכוניסטית, שלימדה אנגלית במחיר שהתאים לנו. למדתי אנגלית תוך כדי שירים של להקת "הביטלס".

השגתי את מטרתי! מאותו יום ואילך הצטיינתי באנגלית!

המורה הבין את טעותו ובספר הזיכרונות* שלי כתב: "Remember the good times not the bad ones" תרגום: "זיכרי את הזמנים הטובים לא את הרעים". הלקח מסיפור זה הוא כשיש רצון ישנה גם דרך. כאשר הרצון גדל הקשיים מתמעטים או "עם קצת רצון וקצת יכולת אפשר לבלוע תרנגולת"!!!

"הזיכרון", אותו כתב לי המורה לאנגלית בספר הזיכרונות שלי

ספר הזיכרונות שלי

סרטון תיעוד בו סבתא רותי מספרת – בת יחידה

הזוית האישית

אור: אני מאוד נהנתי ולמדתי הרבה יותר על סבתא שלי, על העבר שלה ועל המשפחה שלה. היא סיפרה לי כל מיני סיפורם עליה כשבחרנו על מה לכתוב.

סבתא רותי: במסגרת התוכנית "הקשר הרב דורי" ביליתי שעות רבות עם נכדתי. שיתפתי אותה בסיפורים מילדותי, חלקם שמחים וחלקם פחות. אני התרגשתי להזכר בחוויות הללו, הרגשתי שאני חיה אותם מחדש ואור גילתה התעניינות וסקרנות ושאלה שאלות ענייניות.

אני רואה חשיבות רבה במפגשים המשותפים הללו. אלו רגעים אינטימיים, של סבתא ונכדה, ללא נוכחים נוספים, היוצרים מעין שותפים לסוד. תודה על הזכות להיות חלק ממיזם זה.