מאגר סיפורי מורשת

שמי נטליה אייזנשטדט. אני בת לאם אשר נולדה בבלארוס ולאב ילד פולין.

אמי נולדה בשנת 1927. בגיל 14, בתחילת מלחמת העולם השנייה, פונתה יחד עם משפחתה מבלארוס שנמצאת אחרי הרי האורל, לאורנבורג שהייתה בצד האסייתי של ברית המועצות ולשם הגרמנים לא הגיעו. סבתי לא הצטרפה למשפחתה, אלא חיכתה בבית הבראה שהיה ממוקם באזור הים השחור הרחק מכולם ובמשך שנה לא נוצר איתה כל קשר.

הסיפור של אבא שלי היה מאוד טרגי. אבי נולד ב-15 ביולי 1927 בפולין. בשנת 1939 השטח של פולין סופח לבלארוס (ברית המועצות), פלישת הגרמנים הנאצים לתוך ברית המועצות החלה ביולי 1941.

הנפגעת הראשונה היה בצד המערבי של בלארוס. שם, במולדת של אבי הוקמו גטאות. במרץ 1942 נכנסו כוחות הנאצים S.S והחלה השמדה המונית אכזרי של יהודים. גם משפחתו של אבי הושמדה. לאבי בן ה-14 ואחותו בת ה-9 הזדמן לברוח ליערות של בלארוס. באותה תקופה היה חורף והמעלות ירדו למינוס 17 מעלות. היו אזרחים בודדים שנתנו להם מפלט, מקום שינה בלילה ופת לחם. בסוף חודש אפריל, הם פגשו ביערות את הפרטיזנים – לוחמי גרילה יהודיים ברובם, שנלחמו על חייהם. דודי היה מפקד הגדוד והוא קיבל את אבי ואחותו בת ה-9 אליהם.

לאחר סיום המלחמה אבי ואמי נפגשו כאשר היו בגיל 19, הם התאהבו ונולדה משפחה חדשה….

נולדתי במינסק ב- 29 בפברואר 1955, אחי היה גדול ממני בשש שנים. משפחתי התגוררה בשכונה קטנה בבית פרטי ומקסים במינסק, בנוי מעץ מרווח ונעים. אבי במקצועו היה משפטן ואמי רופאה קרדיולוגית. הורי עבדו עד שעות מאוחרות בלילה. את רוב זמננו בילינו אחי ואני עם סבתי.

מסביב לבית שלנו היו עצי פרי – תפוזים, אגסים שזיפים דובדבנים… בגינתי היו כוורות דבורים.

בשכונה שלנו היו שלוש משפחות יהודיות בלבד ורבים משכנינו לא הסתירו את האנטישמיות שלהם. גם בבית הספר הרגשתי לא פעם את האנטישמיות. רוב חברותיי היו גדולות ממני בשנתיים שלוש, ואיתן העברתי את הזמן במשחקי חדר וקריאת ספרים. שיחקנו בחבל קפיצה, קלאס, מחבואים, "איפה גר גנן?" ואינספור משחקי כדור. לעיתים קרובות היינו נוסעים למרכז העיר ומבלים בפארק משחקים ואטרקציות שונות.

בגיל חמש בבלארוס

הלכתי לכיתה א' בגיל שבע, למדתי בבית ספר יסודי ובמקביל למדתי פסנתר בקונסרבטוריון.

בשנת  1979 הכרתי את בעלי יגאל ובשנת 1980 התחתנו. לאחר שנה, בשנת 1981 נולדה בתי היחידה קארין.

בסוף שנות ה-90 עלתה אצלנו המחשבה לעזוב את מינסק ולהגר לחוץ לארץ. בתחילה חשבנו לעבור לארה"ב, אבל זכרתי את דבריו של אבא שלי שתמיד היה אומר למה לעבור למקום אחר שגם הוא גולה, אם להגר אז רק לישראל – זה המקום היחיד ליהודים ולכן החלטנו לבוא לכאן.

עלינו לישראל בשנת 1989. קארין התחתנה כאן והקימה משפחה שנכון להיום יש להם ילד בן 13 ילדה בת 11 וילד בן 3.

הזוית האישית

רונה: אני וסבתא שלי נהנינו בקשר הרב דורי נהניתי ללמוד על עברה והיא נהנתה לבלות זמן איתי.