מאגר סיפורי מורשת

סבתא תמר נולדה בשנת 1947, בקיבוץ שנקרא "מעוז חיים".

מָעוֹז-חַיִּים הוא קיבוץ מהתנועה הקיבוצית בעמק בית שאן, כחמישה ק"מ ממזרח לבית שאן. שייך למועצה אזורית עמק המעיינות. הקיבוץ נוסד בחודש יולי 1937, במתכונת יישובי חומה ומגדל. גרעין המתיישבים הראשון, הורכב מחברי פלוגת החוגים ברעננה, שהשתייכו לתנועת הקיבוץ המאוחד, ואליהם הצטרפו עוד שלושה גרעיני התיישבות – "עקיבא" ו"מסד" של "חבר הקבוצות" ו"במסילה" של השומר הצעיר.

בחודש נובמבר 1938 עזבו שלושת הגרעינים ויצאו להקים קיבוצים אחרים בנקודות סמוכות בעמק בית שאן. במעוז נותרו חברי החוגים, ובתוך זמן קצר התאחדו עימם כל חברי הגרעין שלהם מרעננה – ילידי הארץ ועולים מפולין ומגרמניה. חברי הקיבוץ החליטו לשנות את שמו ל"מעוז חיים" על שם חיים שטורמן, מאנשי ה"ההגנה" שנהרג ביחד עם שני חבריו כשהרכב בו נסעו עלה על מוקש.

סבתא גדלה ב"חינוך הקיבוצי המשותף", הקושי של סבתא כשהיא גדלה בבית הילדים, היה שלא היה הרבה זמן להיות עם ההורים. "חינוך משותף" היא שיטה חינוכית שבה התחנכו הילדים בקיבוץ בתקופה שבין שנות ה-20 של המאה העשרים ועד סוף שנות ה-80. החינוך המשותף נמשך מינקות ועד בגרות. הוא נחשב בזמנו לתולדה טבעית של עקרון השוויון שהיה נהוג בקיבוץ, והתקיימה זהות בין מטרות הקיבוץ למטרות החינוך המשותף. ויקיפדיה

בילדותה, סבתא תמר אהבה לשחק בבית הבובות שלה, לטייל ולקטוף פטריות. כשגדלה הייתה מחנכת ומורה במקצועות: היסטוריה ואזרחות. כאשר שואלים אם היא נשארה בקשר עם חברי ילדותה, סבתא אומרת: "הכיתה שלנו נפגשת פעמיים שלוש בשנה וככה אנחנו נשארים בקשר".

זיכרון מתקופת הילדות: "כשסיימנו כיתה ט', הייתה פעולת לילה בשדה, שכל אחד צריך לחזור לקיבוץ באופן עצמאי, ואז פתאום עברו לידינו אנשים עם חמור, שמדברים ערבית והלכו לכיוון הירדן (הקיבוץ בגבול לירדן). המדריך אמר לנו לשכב שלא יראו אותנו, והוא שלח ילד שיזעיק עזרה, ומסתבר שהם היו סתם אנשים מהקיבוץ שבאו להפחיד אותנו".

הדמות המשמעותית בשביל סבתא הם ההורים שלה, היא זוכרת ושומרת ספרים ותמונות שלהם. כשהתחתנה שינתה את שם המשפחה שלה מכהן לגזית (גיזנברג) והיא הרגישה מוזר עם השינוי.

סבתא היתה שמחה אם בתקופתה, היו עושים בחינות בגרות, ומקבלים תעודת בגרות, היא הייתה רוצה לחזור לבילויים המשפחתיים, אבל לא הייתה רוצה לחזור לבית הילדים.

הזווית האישית

רותם: היה לי מהנה מאוד ללמוד על קרובי המשפחה שלי, דברים שלא ידעתי: מושגים, סיפורים ודמויות. לא ידעתי כמה אנשים יכולים להיות מעניינים.