מאגר סיפורי מורשת

הנכדה רינה צור, מבית ספר אור חיה באשקלון, משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלה, רות צור. את התכנית מובילה המורה, שרה כהן.

סבתא, רות צור מספרת לנכדתה רינה  על ילדותה

ילדותי

נולדתי באוקראינה בשנת 1943 להוריי משפחת גותזום.

ב-78 השנים שבהן אני קיימת, אני חייה, חייתי, ואחיה – אני יתומה. הוריי נרצחו בתנאים קשים מאוד בשואה, כשאני הייתי בגיל שנתיים, ואז התחיל סיפור חיי (הניסים, הקשיים והניסיונות שעברתי).

סיפור, נס שקרה לי

כשהייתי בגיל 16, אני וסבתי עברנו לגור בגאורגיה. כאשר אני מוצאת את עצמי מפרנסת את משפחתי (סבא, סבתא, אני) מגיל צעיר מאוד. עבדתי בעבודה פשוטה, כי לא היה לי מקצוע מיוחד או תואר. כתלמידה הייתי צריכה ללמוד, אבל, לא הייתי כל כך חכמה.

סבי היה הצד החכם והחזק במשפחתנו, עד שהוא נפטר. כשסבא נפטר, נשארנו רק אני וסבתא. סבתא לא הייתה מסוגלת לעשות הרבה. היא גם לא יכלה כל כך ללכת ולטייל, אני הפכתי להיות המפרנסת, המטפלת, המבשלת והמנקה.

אני וסבתא גרנו בכפר קטן, הייתה לנו דירה קטנה ובה היו שני חדרים, וחיינו עם עוד שתי משפחות. זאת הייתה תקופה לא קלה, היה רעב כבד ועוני רב. אך, על הכול אמרנו ב"ה.

היה אז גבר שחיזר אחרי ושמו מיכאל, (סבא של רינה היום). אני לא הייתי אז בעניין, אך הוא הרגיש, שאני האחת והיחידה בשבילו. בתקופה ההיא מיכאל היה נחשב כעשיר, ומצאתי את עצמי אחרי שבוע פותחת חנות פרחים בבית. כמובן לא באמת, אבל אני באה להסביר לכן, עד כמה הוא אהב אותי. יום אחד הוא לקח אותי ואת סבתא לחתונה של אחותי, שלא ידענו בכלל, שהיא נותרה בחיים. מיכאל כל כך התלהב שם, ואחרי כחודש הציע לי נישואים! איזה שמחה וצהלה.

אך, שבוע לפני מועד חתונתי סבתא שלי נפטרה. לא הייתי במצב לשמוח. אבל על הכול אמרתי ב"ה, אחרי שנה של נישואין נולד בני הבכור – יוסי, אחריו באו: צבי, אביבה, ודניאל (אבא של רינה). בערך שמונה שנים בנינו בית בין שלוש קומות. התמקמנו וטיפחנו את הבית, ובחצר גידלנו חיות בית. היו לנו תרנגולות וכבשים.

העלייה לישראל

אבל לאחר מכן, הקב"ה רצה שנעלה לארץ הקודש, לארץ שמובטחת לאברהם, יצחק ויעקב, ארץ זבת חלב ודבש. ואז לפני כ-33 שנה, בשנת 1989, הכול התחיל מחדש, החלום שחלמתי התגשם. מאז  היותי ילדה קטנה חייתי בתקווה שיום אחד העלה לארץ ישראל, והנה זה קורה. הרגשתי בעננים מאושרת עם ארבעה ילדים ובעל מקסים.

ב"ה היום כל ילדיי נשואים, ואני סבתא לשמונה נכדים, ואם ירצה הקב"ה אזכה גם לנינים.

המסר של סבתא רות

שהדור של היום לא מעריך דברים ורכוש, ובעיקר לחם ואוכל, אך פעם זה לא היה מובן מאליו שיש, הילדים חלמו על זה בלילות. הם העריכו לחם, אוכל, משחקים ומשפחה.

אך היום לצערנו, הילדים שקועים במסכים, ולא חיים את החיים, על כל דבר כמובן צריך גם להתלונן, נכון? אז תגידו ב"ה על כל דבר. ותיזכרו שהכול מלמעלה הכול בידיים שלו.

 סבא וסבתא

הזוית האישית

רינה: אני וסבתא שלי מאוד נהנינו מחוויית הכתיבה, ביחד התרגשנו, צחקנו והיו רגעים שגם בכינו. גילינו אחת על השנייה המון מידע מעניין ולמדו להקשיב.