מאגר סיפורי מורשת

שמי עידן דודצקין, אני תלמיד בכתה ה' ואני משתתף בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספר גוונים. אני רוצה לספר לכם על סבתא שלי פלורה (קיצור מפלורידה).

סבתי נולדה בברית המועצות בעיר ויטבסק אחרי מלחמת העולם השניה. וִיטֵבְּסְק היא העיר הרביעית בגודלה בבלארוס, השוכנת ליד הגבול עם רוסיה. העיר משמשת כמרכז המנהלי של מחוז ויטבסק ומונה 364,800 תושבים. ויקיפדיה.

במשפחה של סבתא הם היו ארבעה אחים – שני אחים ושתי אחיות.

אבא של סבתא שלי, היה נכה מלחמה והוא היה בלי רגל אחת, כי הוא נפצע במלחמה. למרות זאת הוא היה המפרנס היחיד בבית, כי אמא של סבתא שלי טיפלה בילדים, וניהלה את משק הבית. הילדות של סבתא שלי, הייתה מושפעת מהמלחמה. למשל, כשסבתא שלי ואחיה שיחקו ,הם דמיינו את עצמם כאילו היו חיילי משמר הגבול, השומרים על גבול המדינה, עם הכלב שהיה למשפחה.ל משפחה של סבתא לא היה הרבה כסף, אפילו לשלוח את הילדים לגן, היה יקר בעבורם.

התחביב של סבתא

כשסבתא שלי קצת התבגרה היא מצאה לעצמה תחביב מעניין – היא החליטה להוציא רישיון לאופנוע. אני הופתעתי מאוד כששמעתי שסבתא עשתה רישיון לאופנוע, כי לא דמיינתי לעצמי שסבתא אוהבת לנסות דברים חדשים ומקוריים.

מהסיפור של סבתא נודע לי שגם היום היא שומרת על אורח חיים פעיל. היא אוהבת לשחק טניס שולחן, לשחות בבריכה או בים, אוהבת מאוד לנהוג ברכב, ובכלל לנסוע ולטייל בכל מיני מקומות בארץ ובעולם. סבתא שלי היא אדם מאוד חברותי, אוהבת להיות מוקפת באנשים, אבל הכי הרבה היא אוהבת לעזור לאנשים אחרים. ולמרות שהיא כבר בעצמה סבתא, היא עוזרת לאנשים מבוגרים ואפילו עובדת בזה.

הזווית האישית

עידן: היה מעניין ללמוד על הילדות של סבתא שלי. גיליתי עליה הרבה דברים שלא ידעתי, למשל שיש לה רישיון לאופנוע, שהיו לה עוד שלושה אחים, ושהם שיחקו במשחקים, כמו שכל הילדים משחקים, למרות שהיא נולדה אחרי מלחמה.