מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי אני מזל. נולדתי בתאריך 25.11.1957 בכפר סבא. גרתי במושב נווה ימין.

הזיכרון שלי מהבית הוא שהייתי ניגשת לשדות של אבי עם האחים שלי ועוזרת לקטוף ירקות, וסביב ביתי היו עצים של פירות. היינו מטפסים על העצים וקוטפים משמש, תפוחים, אגסים וכו'.. אמי הייתה מכינה לנו ריבות. את הטעם של הריבות והגבינות שהייתה מכינה לנו מחלב של הפרות שלנו לא אשכח. הזיכרונות ללכת עם אימא או אבא למחלבה כדי לתת את כדי החלב, כל הקשור בחיי כפר – החיים היו יפים ומלאי חוויות מעניינות.

יש עוד חוויית ילדות שאני רוצה לספר עליה, כשהייתי רק בת שישה ימים אושפזתי בבית חולים בלינסון עקב שיתוק ילדים, שם הייתי עד גיל שש. עברתי ניתוחים, אבל ההורים שלי דאגו לי יום יום ואז בכוח רצון הצלחתי להתגבר ואפילו הייתי מדריכה בנוער העובד. אתגרתי את עצמי בזה שהייתי עושה מסעות מחוף לחוף – שלושים עד ארבעים קילומטר ביום. הפרופיל הצבאי שלי היה 97.

נולדו לי ארבע בנות, שתיים מהן נהרגו בתאונת דרכים: שלי ואושרת ז"ל. נשארו לי שתי בנות: הילה וענבל. יש לי ארבעה נכדים מדהימים וזה האושר שלי.

למחייתי ניהלתי משרד להנהלת חשבונות. בתקופה אחרת הייתי קבלנית בניין במשך תשע שנים. במשך תקופות חיי העבירו לי מסרים וכתבתי שישה ספרים שהם ספרי לימוד לחוקי החיים. לדוגמא – שאנחנו הכי חשובים, הרצונות שלנו מצריכים מאיתנו תכנון, מחשבה יוצרת מציאות.

המסר שלי לנכדה שלי ליה הוא להיות מרוצים ממה שקיים ולהנות ממה שיש. לחיות בשמחה וכשקורה משהו פחות טוב להבין למה זה קרה, ואז לנסות לפתור. לא בעצבים, אלא ברוגע. החיים מאוד יפים ופשוט להנות מהם. גם אם קשה בלימודים ועם חברים, מה שחשוב זה שתהיי מאושרת ושלמה עם ההחלטות שלך כי במשך הזמן מחכימים ורואים מה אפשר לתקן. הנכדה היא האושר שלי.

הזוית האישית

ליה: המסר שסבתא מזל רצתה להעביר לי מאוד ריגש אותי. למדתי מסבתא שלי תמיד להיות מאושרים ממה שיש, וגם אם קרה מה שהוא רע, לא בעצבים ברוגע. למדתי על סבתא שלי שהיא בן אדם חזק ואמיץ. למדתי על עצמי שאני יודעת להיות סבלנית.

החוויה המיוחדת שלי מהתכנית, הייתה כשסבתא שלי באה לבית ספר שלי והכירה את המחנכת שלי. בנוסף, היה לי מעניין להיות איתה במפגשים ולעשות איתה זום, וללמד אותה איך לעשות זום, איך לכתוב בדוקס ולשבת ולדבר איתה. להקשיב וללמוד.