מאגר סיפורי מורשת

סבתא אסתי היא אמא של אמא שלי, היא בת יחידה להוריה שנפטרו כבר, היא נולדה בשנת 1948 בחיפה.

סבתא היום בת שבעים ושלוש, וגרה בעצמון יחד עם לילי הכלבה המתוקה שלה.

היא נולדה בבית חולים בתר. היא והוריה גרו בחיפה במקום שנקרא ואדי ניסנס בבית ערבי. זה היה בית שהיה בו חדר מרכזי גדול, ועוד ארבעה חדרי שינה. בכל חדר שינה כזה גרה משפחה אחת, ולכל המשפחות יחד היה סלון אחד מרכזי, מטבח משותף, שירותים משותפים ומקלחת משותפת . אני זוכרת שזה היה מאוד צפוף, ולא נוח, והם היו צריכים להסתדר עם כולם.

סבתי נולדה  בארץ, אבל הוריה עלו מרומניה כזוג צעיר על ספינת המעפילים "אלטלנה",  כשאימה היתה בהריון איתה. כך הם שטו כמה חודשים באנייה עד שהגיעו לארץ ביוני 1948 והיא נולדה בנובמבר 1948.

כילדה היא אהבה  לשחק עם הילדים בשכונה, והיה אצלם איש נחמד שהיה הולך עם עגלה, והיו לו על העגלה תפוחים מסוכרים, והוא היה הולך וקורא: אפל'ה אפל'ה, והם היו רצים אליו לאכול מהתפוחים. היא זוכרת שהם אהבו להציץ, ולראות איך ההורים שלהם משחקים קלפים במרפסת או בחצר.

הקשיים בילדותה היו המצב הכלכלי של משפחתה, לא היה הרבה כסף, כך שאם לפעמים רצתה בגד חדש, או איזה שהוא צעצוע, או נעליים חגיגיות, לרוב לא ניתן היה לקנות אותם. בנוסף היה מאוד קשה להסתדר בבית כי לא היתה פרטיות, היו שומעים את כולם מדברים וצועקים, היה צפוף מאוד, ותמיד היו תורים למקלחת ולשירותים. קשה היה להסתדר כשכל כך הרבה אנשים בבית אחד, וכילדה היא לא תמיד הבינה למה זה כך.

היא לא נשארה בקשר עם חברי ילדות, אבל כן, נשארו לה זיכרונות מהילדות שהיו נחמדים. אחד הדברים שהיה נחמד בילדותה, זה העניין של הקרבה בין האנשים. בגלל שהם גרו כולם באותו הבית, למעשה הם היו כמו משפחה גדולה, או ישוב קטן, אז אומנם לא היה פשוט אבל היה גם נחמד, חמים ומשפחתי.

סבתא נזכרת: "לאבא שלי הייתה דודה בארצות הברית והם שלחו לי בובה מאוד מאוד יפה עם עגלה, ואני הלכתי ברחוב גאה עם הבובה שלי, ועם העגלה לבושה בשמלה מאוד יפה, והיה לי שיער בהיר. כל האנשים ברחוב הסתכלו עליי והחמיאו לי ואני הייתי מאוד גאה.

במהלך חיי עבדתי כמזכירה במשרד רואי חשבון בחיפה, ואח"כ עבדתי בעצמון בהנהלת חשבונות ובמזכירות. הייתי גם קוסמטיקאית באופן פרטי בבית, למשך כמה שנים. מאוחר יותר עבדתי כמזכירת בית הספר הדו – לשוני במשגב, וגם קצת כמזכירה  בניצ"ן. ממש לאחרונה עבדתי במכולת של עצמון במשרה זמנית"

הוריה היו דמויות מאוד משמעותיות עבורה, וגם המורים שלה היו דמויות מאוד משמעותיות ,ותמיד העריצה אותם. אין חפץ בעל ערך שהיא זוכרת או שומרת.

"שיניתי את שם משפחתי כשהתחתנתי". השינוי היה מבחינתה עדות לכך שהיא התחתנה ומצא חן בעיניה שהיא אישה נשואה, ולכן השינוי הרגיש לה טוב ונכון (למרות שהיא חשבה שהייתה צעירה מדי).

"לא התגייסתי לצבא והתחתנתי לפני הגיוס בגיל שמונה עשרה ואני חושבת שזה חבל מאוד, שלא התגייסתי, ולא סיימתי שירות צבאי, והמשכתי הלאה. לא הייתי רוצה לחזור לילדות כי אני לא זוכרת את הילדות שלי כחוויה מאוד מאוד טובה. הייתה לי  ילדות רגילה אבל לא היה בה משהו שמאוד מושך אותי לחזור אליו".

הזווית האישית

הגר: היה לי מאוד מעניין ומהנה, לחקור על הילדות של סבתא שלי, ולמדתי עליה דברים חדשים.