מאגר סיפורי מורשת

שמי הרצל ישראלי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי עמית, יחד אנו מתעדים סיפור מחיי ומעלים אותו אל מאגר המורשת של התכנית.

נולדתי בשנת 1951 בטבריה. המשפחה שלי עלתה מעיראק בשנת 1950. אני מבקש להזכיר כאן שהקהילה היהודית בעיראק הייתה הקהילה העתיקה ביותר בגולה: היהודים הגיעו לעיראק לפני כ-2500 שנה בגלות בבל. אבא שלי היה חייט אומן בעיראק ופירנס את המשפחה בכבוד.

לאחר שהמשפחה הגיעה לארץ, היא עברה לגור במספר מעברות לעולים חדשים ולאחר כארבע שנים עברנו לגור במגדל העמק בצפון. מגדל העמק הוקמה כעיירת עולים שעלו לארץ מארצות שונות מהמזרח ומהמערב. שנות ילדותי עברו במגורים בצריף יחד עם הוריי וששת אחיי. התנאים הפיזיים באותה תקופה לא היו קלים בכלל, אלו היו שנות צנע. כבר במהלך מלחמת העצמאות, בשנת 1949, החליטה ממשלת ישראל בראשות דוד בן גוריון להחיל משטר של צנע. עיקרו, בשלב הראשון, היה קיצוב במוצרי המזון ובמצרכים בסיסיים, ולאחר מכן גם קיצוב במוצרי הלבשה והנעלה. רוב העולים שהגיעו לארץ הגיעו ללא רכוש, והיה צורך לקיימם, לדאוג להם למזון, לביגוד, לפרנסה ולמגורים. כדי להתמודד עם המצב הונהג משטר "צנע", שבמסגרתו נקבעו הקצבות של מזון, ביגוד, ריהוט לכל אזרח ובאופן שהבטיח צרכי יסוד לכל אדם.

יחד עם זאת, אני זוכר את שנות ילדותי כשנים המאושרות ביותר. היו לי חברים טובים שאיתם נפגשתי וביליתי במשחקים ובבית הספר. אני זוכר שכמעט כל הבילויים שלנו היו בשדות שהקיפו את מגדל העמק, בפרדסים ובחורשות הרבות. את כל המשחקים הכנו במו ידינו, לדוגמא: כדורגל הכנו מסמרטוטים או מחתיכות גומי שהדבקנו זה לזה. הכנו עגלות מארגזי ירקות של תנובה, הכנו עפיפונים, שיחקנו חמש אבנים ועוד. אני באופן מיוחד יצרתי קשרי חברות עם ילדי הקיבוצים שמסביב. אני זוכר לטובה את בית הספר היסודי, את המנהל והמורים. בגיל 13 יצאתי עם קבוצת תלמידים אל בית הנשיא בירושלים ושוחחתי עם הגברת רחל בן צבי, אשתו של נשיא המדינה, יצחק בן צבי.

לקראת סיום בית הספר היסודי, נסעתי לבדי ונפגשתי עם מנהל בית הספר התיכון בעפולה וביקשתי ממנו להירשם וללמוד בבית הספר התיכון שהיה ברמה גבוהה מאוד. את הצעד הזה יזמתי לבדי, כי הייתי תלמיד טוב והיה חשוב לי להמשיך ללמוד בבית ספר שרמת הלימודים שלו גבוהה. במקביל ללימודים בתיכון הייתי פעיל בתנועת נוער ובפעילות גדנ"ע. במסגרת זו יצאתי למשלחת לארצות הברית של חיל האוויר. כדי שאוכל לצאת עם המשלחת, הייתי צריך לשנות את שם המשפחה שלי מ'אברס' ל'ישראלי', כי בתקופה ההיא כל מי שיצא למשלחת רשמית לחו"ל היה צריך לשנות את שמו לשם ישראלי – "לעברת". חשוב לי לציין כי אני מאמין שלמרות תנאי ההתחלה הקשים, ילדים ונערים יכולים להיות אופטימיים ולהשתדל ללמוד ולהשכיל ולהגיע להישגים בחיים הבוגרים.

הזוית האישית

עמית הנכדה המתעדת: מאוד נהניתי לשמוע את כל הסיפורים של כל הסבים והסבתות, אני חושבת שהסיפורים שלהם הם סיפורים שאסור לשכוח כי תקומת המדינה שלנו בזכותם. היה לי נחמד לדבר עם סבא על הילדות שלו ועל מה הוא עבר, אני מאוד גאה בו על זה שהוא סבא שלי.

סבא הרצל: אני מתרשם שתכנית הקשר הרב דורי היא תכנית חשובה שבמסגרתה נפגשים התלמידים הצעירים עם הסבים והסבתות הבוגרים. ובמסגרת זו נשמעו סיפורים מרגשים על השנים הראשונות מקום המדינה וזיכרונות מארצות שהסבים והסבתות הגיעו, על תהליכי הקליטה ותנאי חייהם. לסבים ולסבתות היה חשוב לספר את הסיפור והתלמידים נחשפו לסיפורים המרגשים הללו, ולהיסטוריה המשפחתית וכמובן להיסטוריה של המדינה. דבר נוסף חשוב הוא שהתכנית חיזקה את הקשר בין הסבים והסבתות ולנכדים.