מאגר סיפורי מורשת

שמי שגב אילוז, השנה במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי בחרתי להביא את סיפורה של סבתי, דינה פררו.

סבתא דינה פררו נולדה בשנת 1948, לבית משפחת תשובה בטריפולי שבלוב. דינה עלתה מטריפולי שבמדינת לוב בשנת 1949, כשהייתה תינוקת בת שנה. היא עלתה יחד עם סבתא שלה ושני דודיה באונייה עצמאות. הוריי נשארו בלוב ועלו לישראל, שנה לאחר מכן, בשנת 1950. המשפחה נפגשה בבאר יעקב שזה היה מחנה העולים שהוקם על ידי הסוכנות היהודית.

אביה של סבתא דינה היה דובר כמה שפות שהם: צרפתית, איטלקית, ערבית והכי חשוב עברית, כי כך קיבל אביה של סבתא תפקיד ובעברו היה עיתונאי. מהסוכנות פנו לאביה של דינה לעבור לגור במושב בצפון ליד צפת, הם הבטיחו לו שיקבל משאית שתשמש את כל אזור הצפון כולו במתן שירותי אספקה כדי להביא שמן, סוכר, קמח לחלוקה לתושבים. משאית זו שימשה לשאר צורכי הקהילה בצפון היא גם שימשה כאמבולנס, מגן דוד אדום, וגם הביאו בה עולים חדשים מהנמל, כדי ליישב אותם ביישובים.

היו כמה סוגי עליות, עלייה של התימנים, אחריהם הגיעו מרוקאים ואחר כך רומנים. סבתא דינה גדלה במושב בצפון שם הייתה בגן הילדים. אחרי הגן היא עברה ללמוד בבית ספר בו למדה עד כיתה ד', משם עברה לבית ספר אזורי במירון. היא סיימה את לימודיה בבית הספר היסודי ועברה ללמוד בבית ספר תיכון חקלאי שם למדה עד כיתה יב'. משם עברה ללמוד בסמינר למורים.

בשנת 1967, אחרי מלחמת ששת הימים היא התחתנה ועברה לגור עם בעלה, ראובן בראשון לציון. שם גרה כשנתיים ולימדה בקריית מלאכי. אחרי תקופה של שנתיים היא חזרה לצפון למקום בו גדלה.

איך הכירה סבתא את סבא?

סבא היה בחבורת נוער שסבתא גדלה איתם. סבא הגיע מרומניה ואביה של דינה הביא את העולים החדשים במשאית שלו למקום שבו גרו ההורים של סבא. שם הכירה דינה את בן זוגה. בשנת 1967 התחתנו דינה וראובן בנתניה. ואחרי תקופה קצרה של שנתיים חזרה למקום ילדותה.

מחוויותיה של סבתא דינה 

סבתא דינה סיפרה שבילדותה היא יצאה יחד עם הבנות התימניות למרעה, הם היו רועות את הצאן עם כבשים על הרי המושב. הן היו חוזרות הביתה עם זרי כלניות בשעות הערב. הן היו משוטטות במערות שם. סבתא מספרת: "במלחמת העצמאות היינו מטיילות בהרים, היינו קוטפות תאנים וככה נהנו מהטבע.

סבתא נזכרת שביום החתונה כל בני המושב יצאו מבתיהם ובאו לחופה ואיש לא נותר בבית, בשל הכבוד הרב שנתנו לאביה של דינה. יש לציין שאביה של סבתא היה מאוד פעיל, הוא היה יוצא על מנת לשרת את בני המושבים באזור, הוא סיכן את נפשו, בזמן שהיו מסתננים שם. אביה היה נעדר מהבית בשליחויות שלו על מנת לשרת את המושבים יחי עם המשאית.

סבתא זוכרת שבגיל גיוס היא קיבלה צו לגיוס ושוחררה מטעמי דת וניצלה את זה להמשך לימודיה.

הסיפור המרגש של דינה:

הסיפור המרגש שחרוט בזיכרונה של סבתא: היה כשהיא ביקרה את סבתא שלה מצד אביה, היא נכנסה לבית שהתרשמה ממנו כמו שכתוב בשירי חיים נחמן ביאליק. זה היה יום שישי, שני נרות דלקו בפמוטי כסף על השולחן שהיה ערוך במפה לבנה ועליה שתי חלות שבת עם כיסוי מעליהן.

היא מספרת: "סבתי הייתה מהודרת וכולה זוהרת קיבלה אותי בחיוך זוהר ומיד שאלה אותי מה התמונות שאני רואה על הקיר?". היא סיפרה לה מי שני האנשים לצד סבא בתמונה, היו אלה שני אנשים לבושי מדים שהם היו איטלקים מאיטליה. שומרי ראש, כי הוא היה אב בית הדין. שהחתימה שלו הייתה קובעת בקהילה היהודית בלי חתימתו לא יכלו לבצע הרבה דברים.

סבתא דינה פררו

עצים ובית עץ שמתאר את הילדות של סבתא

הזוית האישית

סבתא דינה: העלתי דברים וחוויות שריגשו אותי ושמחתי את נכדי במעט בסיפורים ששמעתי מהוריי. סבתא דינה הוציאה קליפ על כל מסירותו של אביה ועזרתו לבני המושבים בצפון.

הנכד שגב: היה לי כיף מאוד לשמוע מסיפורה של סבתא על ילדותה ולמדתי הרבה על ילדותה של סבתא. אני רוצה להודות לסבתא שלי ששיתפה אותי בסיפור חייה.